ע"פ 8900/05 שמעון אבוטבול נ. מדינת ישראל

1.על המערער הוטל עונש של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר מותנה. גזר הדין ניתן בבית משפט השלום בקריות, זאת בעקבות הרשעתו של המערער בעבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה ובעבירה של גניבה. גזר הדין ניתן ביום 5.9.05, ובית המשפט הורה כי ריצוי העונש יחל בו ביום. המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה ועימו בקשה לעיכוב ביצוע העונש. הבקשה נדחתה ביום 7.9.05. מכאן הערעור לענין עיכוב ביצועו של עונש המאסר.

2.באת-כוח המדינה, עו"ד פילובסקי, ציינה, ברוב הגינותה, כי במקרים רגילים מסכימה המדינה לעיכוב ביצוע של עונש מאסר שאינו עולה על שנה אחת. לטעמה, במקרה זה קיימים נתונים מסויימים שאינם מצדיקים עיכוב ביצוע, והיא מצביעה על כך שהמערער כבר ביצע עונש מאסר בעבר. אין ספק שהנתון הנזכר, היינו שמדובר בנאשם שכבר ריצה עונש מאסר, ראוי לו שיקבל משקל, שעה שנשקלת השאלה האם לעכב ביצוע של עונש מאסר, שהוא קצר יחסית. לכאורה, ראוי היה אכן לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. עם זאת, עולה מהחומר נתון נוסף שיטה את הכף לכיוון עיכוב ביצוע. כוונתי לכך שבית משפט השלום הורה בשלב מסויים כי יוגש תסקיר. שירות המבחן אכן הגיש תסקיר הנושא תאריך 30.8.05. אין צורך להידרש לפרטים שבתסקיר. החשוב הוא שבסיומו של התסקיר המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון לתקופה של 3 חודשים, על מנת שהמערער יעבור איבחונים מסוגים שונים. משההליך בבית משפט השלום הוביל להגשת תסקיר, ומששירות המבחן ביקש ארכה כאמור, ייתכן שראוי היה לו לבית המשפט להימנע מגזירת הדין במועד הדיון – 5.9.05.

לאור זאת, נראה לי שיש להיעתר לערעור בענין עיכוב הביצוע. משיבוא הערעור בפני בית המשפט המחוזי (הדיון קבוע ליום 26.1.06), יונח בפני ערכאת הערעור, כך אני מניח, תסקיר שמתייחס אף לאבחונים שיעבור המערער.

3.אי לכך, הערעור מתקבל. ניתן בזה צו לעיכוב ביצוע עונש המאסר. הואיל והמערער נמצא במאסר, יש לשחררו, אלא אם קיימת עילה אחרת להחזקתו במאסר או במעצר. תנאי השחרור שהיו קיימים עובר למתן גזר הדין יעמדו בתוקף מחדש עד להכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי.