ע"פ 8911/06 מאיר שימשילשוילי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 6.6.06, בשעת בוקר, תוך הפרתו של מעצר בית בו היה נתון, יצא מערער 1 (להלן: מאיר) מביתו ופתח בקטטה עם המתלונן, דן גלעדי, במהלכה פצע עם אבן את המתלונן בפניו. בשלב כלשהו הגיעו למקום גם מערער 2 (להלן: גבי) ור. ג. בנו של המתלונן. גבי שלף סכין ודקר את המתלונן בחלקה השמאלי של בטנו, ולפני שהספיק לדקור אותו בשנית הצליח ר. ג. לחלץ את הסכין מידו ולזרוק אותה לעבר שיחים שהיו בקרבת מקום. ועוד נטען בכתב-אישום שהוגש נגד המערערים לבית המשפט המחוזי בחיפה, כי כאשר עמד ר. ג. להזעיק את המשטרה, איימו עליו המערערים שאם יעשה זאת ישרפו את ביתו ויהרגו אותו ואת אביו.

המערערים הודו בעובדות האמורות במהלך משפטם בבית המשפט המחוזי, ובעקבות כך הורשע מאיר בעבירות של הפרת הוראה חוקית, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלה ממשית, איומים והדחה בחקירה. גבי הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, איומים והדחה בחקירה.

בגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, הם עתרו לגזור לכל אחד מהמערערים 13 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי וקנס על פי שיקול דעתו של בית המשפט. הערכאה קמא אימצה את ההמלצה במלואה, ודנה כל אחד מהם ל-13 חודשי מאסר, 30 חודשים מאסר על-תנאי, והם חויבו לשלם קנס בסך 50 אלף ש"ח או יאסרו תמורתו לשנה.

הערעור מופנה כנגד שיעור הקנס. נטען, כי הנזק שנגרם למתלונן אינו חמור; מאיר לא נטל חלק בדקירה, והוא סמוך על שולחן אמו המפרנסת אותו ואת אביו שהנו אסיר משוחרר; גבי הוא נכה מלידה בשיעור 40%, ופרנסתו מושתתת על קצבה המשולמת לו על ידי המוסד לביטוח לאומי; לבסוף נטען, כי למתלונן עומדת הזכות לתבוע את מלוא נזקו בתביעה אזרחית.

בתשובה לערעור הודיע בא-כוח המדינה כי אף הוא סבור כי יש מקום למתן את שיעור הקנס.

העבירות בהן הורשעו המערערים חמורות הן, ועל פני הדברים ונוכח רמת הענישה הנוהגת, המאסר שהושת עליהם נראה מתון ביותר. עם זאת, נראה כי שיקולים ראויים הובילו את המשיבה לתת את הסכמתה להסדר זה, ועל כן לא ראה בית המשפט המחוזי לסטות ממנו. ברם, אף שמכוח ההסדר היה רשאי בית המשפט קמא לגזור גם קנס, נראה כי הוא החמיר עם המערערים יתר על המידה, ואפשר שמשמעות הצעד בו נקט תהיה שהמערערים יאלצו לבחור בתקופת המאסר שנקצבה כנגד הקנס. אנו סבורים, כי כיום, לאחר שהמערערים כבר נשאו במאסר שהושת עליהם במלואו, השבתם אל מאחורי סורג תהיה בבחינת תוצאה לא ראויה, ועל כן החלטנו לקבל את הערעור, ולהעמיד את הקנס אותו ישלם כל אחד מהמערערים על 10,000 ש"ח או מאסר תמורתו לחודשיים. הקנס ישולם בשני שעורים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון בהם יהיה ביום ל' בחשון התשס"ח (1.11.07).