ע"פ 8912/10 אוראל כשיוף נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של 20 חודשים אשר נגזר על המבקש במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"פ 22199-04-10, מיום 8.11.2010 שניתנה על ידי השופט ד' רוזן ).

ברקע, הרשעת המבקש על פי הודאתו בביצוע עבירות של החזקת נשק שלא כדין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואי חגירת חגורת בטיחות. על פי הנטען בכתב האישום, נהג המבקש ברכב כשלידו יושב נאשם נוסף, וזאת בשעה 04:40 לפנות בוקר. שוטרים הבחינו כי הרכב נוסע במהירות, ובהתאם האיצו את נסיעת הניידת המשטרתית לכיוון הרכב. המבקש סטה מהדרך והמשיך בנסיעתו. אנשי המשטרה שהתקרבו לרכב הבחינו כי הנאשם הנוסף אינו חגור. אחד השוטרים סימן לרכב לעצור בצד הדרך. המבקש הניד בראשו כדי לסמן שבכוונתו לעצור, אך במקום זאת האיץ את נסיעתו. השוטרים הפעילו את אורותיה הכחולים של הניידת, והורו לנאשמים לעצור באמצעות מערכת הכריזה שבניידת. אז, פנה המבקש לנאשם הנוסף ושוחח עימו. הנאשם הנוסף רכן לכיוון המושב האחורי של הרכב, נטל רימון הלם עטוף במטלית, והשליכו אל הכביש.

2.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון בהתאם לעובדות המתוארות לעיל. הסדר הטיעון בעניינו של הנאשם הנוסף כלל הסכמה לעונש מאסר בפועל של 20 חודש. בית המשפט המחוזי קיבל את הסדר הטיעון לגבי הנאשם הנוסף, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים גזר על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה זהה. טענתו העיקרית של הסניגור הינה שנוכח העובדה שבהליך קמא צירף הנאשם הנוסף תיק אחר בו הורשע בעבירת שוד, הרי ששגה בית המשפט משהטיל על שני הנאשמים עונש מאסר לתקופה דומה.

3.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי אין בעצם הגשת ערעור כדי להצדיק בקשה לעיכוב ביצוע העונש. רצוי כי עונש מאסר ירוצה באופן מיידי לאחר מתן גזר הדין. עם זאת, עיכוב ביצועו של עונש מאסר יינתן במקרים בהם קיימות נסיבות התומכות בעיכוב הביצוע, אשר משקלן עולה על משקלו של האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של העונש. על בית המשפט לבחון, בין היתר, את סיכויי הערעור.

בית המשפט המחוזי נימק את מסקנתו בדבר גזירת עונש מאסר בפועל דומה על שני הנאשמים. הודגש עברו הפלילי של המבקש, לעומת עברו הנקי של הנאשם הנוסף. אמנם, האחרון הורשע גם בעבירת שוד, אך בגזר דינו צויין חלקו הקטן יחסית בביצוע העבירה האמורה. עיקרו של דבר, בית המשפט שם דגש על מעשה הנאשמים בתיק המונח לפניי – "השלכת רימון הלם לעבר שוטרים העושים את מלאכתם". קשה מאוד לחלוק על נימוק זה ביחס לעבירה בה הורשע המבקש על פי הודאתו. אף קשה ומטריד שהזרז לזריקת הרימון הוא ביצוע עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות או נסיעה במהירות. גם אם יתקבל קו הטיעון של הסנגוריה, ואינני מביע כל עמדה, נדמה לכאורה, כי בכל מקרה ההשלכה תהא קיצור מסויים של תקופת עונש המאסר, אך לא במידה שתייתר את הערעור, בתנאי שיזכה לעדיפות בשמיעתו.

4.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש נדחית בזאת.

עליו להתייצב לריצוי עונשו על פי התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, וזאת ביום 14.12.2010 בשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לנוכח האמור, ותקופת המאסר שנגזרה על המערער, על המזכירות ליתן עדיפות מסויימת בקביעת הערעור.