ע"פ 8920/05 אליהו פרץ נ. מדינת ישראל

1.הנטייה הראשונית שלי היתה לדחות את הערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, שלא לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער בבית משפט השלום. יצוין, כי מדובר בעונש מאסר לא קצר, עשרים ושמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל, שכוללים הפעלה של מאסר מותנה בן עשרה חודשים שהוארך פעם אחת.

2.מדובר באדם בן 41, שצבר לחובתו הרשעות קודמות רבות וריצה עונשי מאסר. הוא היה מכור לסמים במשך שנים ארוכות. בסופו של דבר לאחר עיון בכל החומר נראה לי, כי ראוי לתת למערער הזדמנת נוספת, ואוסיף - אחרונה. העיון בתסקירי שירות המבחן מלמד על שינוי בעמדתו של השירות. בשני התסקירים האחרונים הומלץ שלא להטיל עונש מאסר, אלא לשלב את המערער מחדש בקבוצת טיפול. נתתי אף משקל לעובדה שתחלוף תקופה לא קצרה עד לשמיעת הערעור בבית המשפט המחוזי. כמובן שאם המערער יפר את האמון שניתן בו לתקופת ביניים עד לשמיעת הערעור, יביא הדבר לביטול עיכוב הביצוע של עונש המאסר.

3.לפיכך, הערעור מתקבל והריני מורה על עיכוב ביצועו של עונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל על-ידי בית המשפט בראשון לציון עד לשמיעתו של הערעור התלוי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"פ 71704/05). שירות המבחן ידווח לבית המשפט המחוזי היה ויחול שינוי כלשהו בעניינו של המערער. תנאי השחרור שקבע בית משפט השלום בהחלטתו מיום 11.9.2005 יעמדו בעינם.