ע"פ 8920/10 ענאן אבו חרב נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בהסדר טיעון בעבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע פשע (שתי עבירות) שוד בנסיבות מחמירות (שתי עבירות), השמדת ראיה, סחר בנשק והחזקה, נשיאה והובלת נשק. הסדר הטיעון כלל טווח שבין שבע ל-11 שנות מאסר, לרבות הפעלת מאסר על תנאי של שמונה חודשים בגדרי טווח ההסדר (קיומו של המאסר על תנאי נתגלה בשלב מאוחר). בית המשפט המחוזי גזר על המערער (1.11.10) שמונה וחצי שנות מאסר (לצד מאסר על תנאי של שנה וחצי), והפעיל במצטבר את עונש המאסר על תנאי, כך שנגזרו תשע שנים וחודשיים לריצוי בפועל. הערעור נסב, ראשית, על כך ששותפים אחרים בפרשה נדונו (לאחר פסק דינו של המערער) לעונשים קלים משמעותית (אמנם רובם הגדול היו מעורבים רק באחד משני אירועי השוד שבהם הורשע המערער), קרי, לגבי ארבעת המרכזיים שבהם - 39 חודשי מאסר בפועל. כן טען המערער להבטחות מטעם המשטרה בגין שיתוף פעולה ולכך שהמאסר על תנאי שנתגלה במאוחר, לא צריך היה להיצבר, בשל אינטרס הסתמכות. מטעם המדינה נטען באשר לחומרת העבירות, לכך שחלקו של המערער היה החמור ביותר מבין נאשמי הפרשה כולה, ולכך שלא ניתנו כל הבטחות מטעם המשטרה. כן נאמר כי לא היתה הסתמכות בעניין התנאי.

אין כל צל של ספק בחומרת המעשים, ולא היינו מהרהרים כל עיקר בהפחתה אילולא הפער - הנראה לנו בנסיבות חורג במידה המצדיקה התערבות - בין עונשו של המערער לשל האחרים; ועם זאת אין מקום לחרוג לקולה מהסדר הטיעון אליו הגיע המערער. על כן, ומטעם זה, אנו מעמידים את עונשו של המערער על שבע וחצי שנות מאסר בתיק זה, וצוברים שישה מתוך שמונת חודשי המאסר המותנה (חודשיים יהיו חופפים), כך שהעונש הכולל יעמוד על שמונה שנות מאסר. המאסר על תנאי שנגזר - בעינו. הערעור מתקבל לפי האמור.