ע"פ 8921/05 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הורשע, על פי הודאתו, בכך שבחודש מאי 2004 הוא ביצע מעשים מגונים בקטינה ילידת חודש אוגוסט 1993, נכדתו של אחיו. המערער ביקש מהקטינה להגיע לביתו באמתלא שהוא מבקש להעניק לה מתנה, ומשעשתה זאת, כפה את עצמו עליה, הפשיל את מכנסיה ותחתוניה ונגע באיברים מוצנעים בגופה. בהמשך, ניסה המערער לשכנע את הקטינה לגעת באיבר מינו, אולם היא סירבה.

בעקבות הרשעת המערער, גזר לו בית משפט קמא 30 חודשי מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח.

המערער, המשיג בפנינו כנגד העונש, סבור כי בית המשפט המחוזי, החמיר עמו יתר על המידה עקב כך שלא נתן משקל לנכותו (75% לצמיתות), מצבו הגופני והנפשי הלקויים, חוות דעתו של רופא בית המעצר לפיה אין הוא כשיר לשהות בתנאי כליאה, וקיומן של מחשבות אובדניות.

לא מצאנו בכל אלה עילה להתערבותנו בעונש. המערער חטא בעבירות קשות, מכוערות ומעוררות שאט נפש, כלפי קטינה שעקב הקרבה המשפחתית ביניהם היתה רשאית לתת בו אמון. אכן, להודאה וחרטה כמו גם למצבו הגופני והנפשי של נאשם, מצווה בית המשפט לתת משקל בעת גזירת העונש. אולם, לנגד עיני בית המשפט ניצבות גם מטרות נוספות, וביניהן, הרתעת הרבים אשר נועדה להגן על גופם של קטינים וחסרי ישע. מנקודת השקפה זו, אין בעונש שהושת על המערער חומרה כלשהי, גם אם נקודת המוצא תהיה שאין הוא לוקה בנטייה פדופילית. למערער ואחרים מסוגו צריך להיות נהיר כי מעשים מסוג זה כלפי קטינים, יזכו לענישה קשה, וכאמור, איננו סבורים כי בית משפט קמא מיצה את הדין עם המערער, נהפוך הוא, הערכאה הראשונה לא החמירה עמו, ככל הנראה, מאותם טעמים אותם מנה הסנגור המלומד בפנינו.

אשר על כן, דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.