ע"פ 895/09 פנחס פינטו נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, במסגרתו נגזר על המבקש, בין היתר, עונש של תשע שנות מאסר בפועל, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

1.

נגד המבקש וארבעה-עשר נאשמים נוספים הוגש כתב אישום, אשר תוקן בשישית לאחר שנערך הסדר טיעון עם חלק מן הנאשמים, ואשר במסגרתו נטען כי הנאשמים היו חלק מארגון פשיעה שבמשך שנתיים תכנן והוציא לפועל מעשי גניבה של מכולות מנמלי חיפה ואשדוד, פריצה למחסנים, אחסון הסחורות הגנובות והפצתן לקונים שונים.

2.

לאחר שמיעת ראיות, הורשע המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא (בדימ') ס' רוטלוי, סגן הנשיא א' טל, והשופטת ע' סלומון-צ'רניאק), בביצוע עבירות שונות של גניבה, בניגוד לסעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), אשר במסגרתן גנב מכולות שהכילו בגדי-ים ובגדי-חוף, דיסקים, טיטולים, שקיות ניילון, שטיחים ובדים; וכן בעבירות של גניבה בידי מורשה, בניגוד לסעיפים 393(2) ו-(3) לחוק בצירוף סעיף 34ב לחוק, אשר במסגרתן גנב מכולות שהכילו מזון לתינוקות ותרופות; בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק; בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע, לפי סעיף 411 לחוק; ובעבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון, לפי סעיף 412 לחוק. לצד זאת, זוכה המבקש מעבירות נוספות שיוחסו לו, ובכלל זה מעבירה של פעילות בארגון פשיעה, לפי סעיפים 2(א)(1) ו-31 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 , ומעבירות נוספות של גניבה ושל גניבה בידי מורשה.

3.

בגין הרשעתו, הטיל בית המשפט על המבקש עונש של אחת-עשרה שנות מאסר, מתוכן תשע שנים לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו שעמדה על כשנתיים ימים; שנתיים מאסר על-תנאי, וכן קנס בסכום של 70,000 ₪ או 7 חודשי מאסר תמורתו.

4.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין, ובד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור.

5.

לטענת המבקש, ראוי להורות על המשך עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור. ראשית , סבור המבקש כי סיכויי הערעור הינם טובים, ובהקשר זה מציין הוא כי אמנם בשל היקפו הרחב של הערעור טרם הוגשו נימוקיו המפורטים, אך הוא נוגע לסוגיות משפטיות בעלות משקל רב המצריכות התעמקות יתר, כדוגמת קבילות עדותו של עד המדינה – עדות אשר עליה התבססה הכרעת הדין למרות היותה ברובה עדות שמיעה – וכן מהימנותה של העדות והסתירות שהתגלו בינה לבין ראיות אחרות בהליך. אשר לעונש שהושת עליו, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן משקל ממשי לתקופה הארוכה שבה היה נתון במעצר (קרוב לשנתיים) וכן לתקופה הארוכה שבה היה נתון במעצר בית (כשלוש שנים). לדבריו, הגם שתקופת המאסר שהושתה עליו אינה קצרה, ראוי לאפשר לו לממש את זכות הערעור בטרם יחל בריצוי העונש, וזאת במיוחד נוכח העובדה כי כבר ריצה שנתיים מתוך העונש שהוטל עליו וכן שהה במעצר בית במשך 3 שנים נוספות.

שנית , טוען המבקש כי ראוי לעכב את ביצוע עונש המאסר בשל נסיבותיו האישיות. בהקשר זה הוא מציין כי הוא מתגורר עם משפחתו באשדוד, וכי במהלך התקופה האחרונה, ובפרט בזמן מבצע "עופרת יצוקה", סבלו הוא ומשפחתו מן המצב הביטחוני הקשה ששרר באזור. לדבריו, ילדיו עברו טראומה קשה בשל נפילת טילים באזור מגוריהם, כאשר הוא היה הגורם המייצב היחיד עבורם והוא מסייע להם בקבלת טיפולים שונים להם הם זקוקים לשם התמודדות עם הטראומה שחוו. כמו כן, מציין המבקש כי בזמן המבצע נהרגה קרובת משפחה שלו, ודבר זה השפיע בצורה קשה על המשפחה כולה. המבקש מוסיף כי במהלך התקופה בה היה נתון במעצר בית קיים את תנאי השחרור שנקבעו לו בצורה דווקנית והתייצב לכל הדיונים בבית המשפט, ולכן אין חשש כי יפר תנאי שחרור עד ההכרעה בערעורו. לאור כל האמור, עותר המבקש להורות על המשך עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה בערעור.

6.

המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש. לטענתה, לא מתקיימת כאן עילה לעיכוב ביצוע. אשר למהות הערעור על הכרעת הדין, לטענתה, מ דובר בערעור הנשען בעיקר על ממצאי מהימנות של עד המדינה, ויש חיזוקים שונים לעדותו זו. לדבריה, הראיות כנגד המבקש הן חזקות ומוצקות, והערעור על ההרשעה אינו בר סיכוי טוב להתקבל. הוא הדין ביחס לערעור על העונש. בכל מקרה, טוענת המדינה כי תחילת ריצוי המאסר על ידי המבקש לא תסכל את עיקר תכליתו של הערעור לאור תקופת המאסר הארוכה שנגזרה על המבקש.

7.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש להידחות.

המבקש הורשע בעבירות רכוש חמורות מאד שבגינן נגזרה עליו תקופת מאסר ארוכה של תשע שנים. המבקש לא השכיל להצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מן הכלל לפיו עונש מאסר שנגזר יש לרצות בסמוך לאחר מתן גזר הדין. נימוקי הערעור שהעלה לענין הכרעת הדין הם ספק משפטיים, ונוטים יותר לכיוון קביעות מהימנות בתחום הראייתי. לא ניתן לומר כיום כי סיכוייו של הערעור הם טובים, גם אם קשה לנקוט עמדה מגובשת בענין זה בשלב זה, בין היתר, נוכח היקפו של החומר ומורכבותו. יתר על כן, העונש שנגזר על המבקש הוא חמור וארוך גם כאשר מפחיתים מתקופת המאסר בפועל שנתיים ימים שבהן הוחזק המבקש במעצר. אורך תקופת מאסר זו אינו מייתר את עיקר תכליתו של הערעור ביחס לעונש, גם אם יוחלט בסופו של דבר על קיצור תקופת המאסר בפועל אותה ירצה המבקש.

8.

אשר לנסיבות האישיות, אכן תושבי הדרום, ואשדוד בכלל זה, סבלו במשך תקופה ארוכה מהמתיחות הבטחונית ומנפילת טילים. מציאות זו נותנת את אותותיה הקשים על התושבים, ובמיוחד על ילדים החיים באווירה של פחד ואי בטחון מתמיד. יש להניח כי הדבר השפיע כך גם על משפחתו של המבקש. אין גם ספק כי תחילת ריצוי המאסר על ידי המבקש תקשה ביותר על המשפחה הן בשל הצורך להיפרד מהמבקש לתקופה ארוכה, והן בשל גורמים נוספים. עם זאת קשה להתבסס על גורם זה כמצדיק עיכוב ביצוע גזר דין פלילי, משהוא משותף במידה כזו או אחרת למרבית הנאשמים ומשפחותיהם, ומהווה חלק מהקושי המובנה הכרוך בריצוי מאסר, הגוזר על אדם ניתוק ובידוד מהקרובים לו, וסבל רב לכל מי שנגזרה עליו הפרידה. זהו המחיר הבלתי נמנע של סטייה מן החוק שמשלם מי שעובר על החוק, מחיר בו נושאים גם בני משפחתו.

9.

בנסיבות הענין, אינני רואה עילה לעיכוב ביצוע עונשו של המבקש, ואני דוחה את הבקשה.

המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 10.3.09 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב.