ע"פ 8961/07 דוד סחייק נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר בן 20 חודשים לריצוי בפועל שגזר בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' רביד) על המערער ביום 2.9.2007.

1.

המערער הורשע על פי הודאתו, יחד עם 10 נאשמים נוספים, בעבירות של שוד (חמש עבירות) ושימוש לרעה בכוח המשרה (חמש עבירות) בשל כך שבמהלך השנים 2003-2002, בעת ששירת כחייל במשמר הגבול בעיר חברון, שדד בשתי הזדמנויות שונות כסף ורכוש מחמש חנויות של תושבים מקומיים ובמקרה נוסף ניקב צמיגים של כלי רכב אשר בעליהם הפרו עוצר. בגין ביצוע המעשים האמורים השית בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' רביד) על המערער עונש של 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, עונש של שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וכן חייבו לשלם סך של 3,000 ₪ לכל אחד מחמשת בעלי החנויות.

2.

בגזר דינו מיום 2.9.2007 עמד בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' רביד) על חומרת מעשיו של המערער, שבהיותו חייל אמור היה לשאת את נס שמירת החוק ולהגן על החלש מפני האלים, ותחת זאת ביצע מעשיי בריונות ובכך פגע באמון הציבור בלובשי המדים והוציא את דיבתה של מדינת ישראל רעה. עוד הדגיש בית המשפט כי על עונשו של המערער לבטא מסר ברור, צלול וחד משמעי אשר ירתיע מביצוע מעשים דומים בעתיד ועל כן קבע כי אין לתת בנסיבות העניין משקל מכריע להודאתו של המערער במיוחס לו ולנסיבותיו האישיות.

3.

המערער הגיש לבית משפט זה ערעור על חומרת העונש ויחד עימו את הבקשה שבכאן לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו עד להכרעה בערעור. לטענת המערער טובים סיכויי הערעור להתקבל והוא מפנה בהקשר זה לכך שעל נאשם נוסף בפרשה, אשר הורשע בעבירות אלימות כלפי תושבים מקומיים, הושת עונש מאסר של 18 חודשים. המערער שב ומפנה לנסיבותיו האישיות ובכללן לאורח חייו הנורמטיבי, היותו נשוי ואב לילדה, העובדה שהוא עובד מזה מספר שנים ברשות הדואר ועתיד לקבל בקרוב קביעות בעבודתו ועוד הוא מציין כי הביע חרטה על מעשיו.

המשיבה מצידה סבורה כי מדובר בערעור שסיכוייו להתקבל אינם מן הגבוהים והיא טוענת כי אין לגזור גזירה שווה בין המערער ובין הנאשם הנוסף שנידון לעונש של 18 חודשי מאסר. בהקשר זה מדגישה המשיבה שבעת ביצוע חלק מן העבירות המיוחסות לו שימש המערער מפקד צוות וכי יש בכך כדי להוסיף חומרה מיוחדת למעשיו.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי הגשת ערעור אין בה כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע עונש המאסר וכי על המבקש את עיכובו לשכנע את בית המשפט כי בנסיבות העניין נסוג האינטרס הציבורי שבביצועו המיידי של עונש מאסר מפני אינטרסים נוספים המונחים על כף המאזניים באותו המקרה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פסקה 20

(לא פורסם, 7.6.2000)). בחנתי את טענות הצדדים ולא מצאתי כי קיימת במקרה דנן הצדקה לעכב את ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער. המערער הורשע בדין על פי הודאתו וערעורו נסוב על חומרת העונש בלבד. בזהירות הראויה אומר כי גם אם ימצא בית משפט שלערעור כי יש להמתיק מן העונש שנגזר על המערער, קשה להעריך כי נוכח המעשים שבגינם הורשע ונוכח העובדה שהנאשם הנוסף אליו הפנה המערער בטיעוניו נידון ל-18 חודשי מאסר ובית משפט זה לא מצא מקום להפחית מעונשו, יבוטל כליל עונש המאסר לריצוי בפועל שהושת עליו. כמו כן, האינטרס הציבורי הקיים בהוקעת מעשיו החמורים של המערער מחייב את תחילת ריצוי עונשו באופן מיידי.

הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נדחית, אפוא, והמערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 4.11.2007 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בירושלים עד השעה 10:00.