ע"פ 8995/08 יוסי מלאך נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי בתאריך 11.11.07, הגיע המערער, אוהד של קבוצת הכדורסל הפועל חולון, כדי לצפות במשחק של קבוצתו נגד קבוצת הפועל ירושלים. את דרכו לבירה עשה המערער תוך נהיגה ברכב, אף שלא החזיק אותה עת ברישיון נהיגה תקף. עמו הוא הביא חזיז עם פתיל השהייה, מתוך כוונה לפוצץ אותו במשחק. חרף אמצעי הבקרה בכניסה למגרש הצליח המערער להיכנס עם החזיז, ודקות ספורות לפני תום המשחק הדליק אותו והשליכו למגרש. יואב גליצנשטיין, מאבטח-מתנדב שהבחין בחזיז, אחז בו כדי לסלקו אולם אז אירע הפיצוץ. כתוצאה מכך נקטעו שלוש מאצבעות ידו של יואב, ורסיס נוסף פגע במותנו. הפצוע הובהל לבית חולים, שם הצליחו הרופאים לאחות את אחת האצבעות. כן נטען, כי המערער שוחח עם נאשם אחר בפרשה – במטרה לשבש את החקירה; בעת שהובא לבית המשפט להארכת מעצרו, הוא איים על עיתונאים במלים בוטות; ולאחר מספר ימים משהבחין באדם נוסף שנעצר בפרשה וחשד שזה הסגירו, הוא איים גם עליו.

בכל אלה הודה המערער, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, נהיגה ללא רישיון תקף, שיבוש מהלכי משפט ואיומים, עבירות לפי סעיפים 338(א)(5), 333 בשילוב עם 335(א)(1), 244 ו-192 לחוק העונשין, וכן סעיף 10(א) לפקודת התעבורה. בעקבות הרשעתו נדון המערער לשלוש שנות מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את יואב גליצנשטיין בסכום של 150 אלף ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד גזר-הדין. נטען, כי העונש אותו השית בית המשפט המחוזי על המערער חורג מרמת הענישה המקובלת, ולא ניתן בו משקל להמלצת שרות המבחן - מאסר בדרך של עבודות שרות שיהיה משולב בתהליך טיפולי. כן נטען, כי בעונש ניתן משקל יתר לשיקולי גמול והרתעה, תוך זניחתם של שיקולי שיקום.

לא מצאנו בכל אלה עילה להקל בעונש. האירוע הנדון בפנינו אינו עוד מעשה קונדס של אוהד ספורט חמום מוח, אלא פשע שגרם נזק גופני קשה לאדם תמים שהגיע למגרש הכדורסל מכוח תפקידו וכדי לצפות במשחק, ולפתע מצא את עצמו שוכב מדמם ושלוש מאצבעותיו קטועות. אירוע חמור זה הוא ביטוי נוסף של גל האלימות העכור השוטף את החברה בישראל בשנים האחרונות, אלימות שאינה יודעת רסן וגבולות, ואת מחירה שילמו ומשלמים רבים, חלק בחייהם וחלק בפגיעות קשות ומומים הכרוכים בהשפעה מרחיקת לכת על עתידם. עם מצב זה אין להשלים, ויש להגיב עליו בענישה קשה, הן כדי לגמול לעבריין והן כדי להרתיע את הרבים. נוכח האמור, לא מצאנו בגזר-הדין דבר המצדיק את התערבותנו. אדרבא, יהיה עונש זה לנגד עיני הכל, למען יובהר כי מי שיימצא חוטא בעבירות מתחום זה, עלול לשלם על כך באובדן חירותו לתקופה ממושכת, ואם בדרך זו נביא להקטנת ממדיה של תופעה מכוערת זו, דיינו.

נוכח האמור, הערעור נדחה.