ע"פ 9001/10 האשם אבו סעדיה נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיא

א' ריבלין:

המערער לא השלים עם כוונתה של בתו לקשור את חייה עם אחמד חסן. את זעמו הפנה לא רק כלפי בתו אלא גם כלפי אותו חסן. ביום ביצוע העבירה הצטייד המערער בסכין המיועדת לשחיטת כבשים והגיע לביתו של חסן. זה סירב לפתוח את דלת ביתו. בעוד המערער ממתין במקום, חזרה בתו של חסן, שהייתה אז בת 16 שנים, מבית הספר. המערער תפס בה, אחז בשערותיה ובאמצעות סכין השוחטים שבידיו דקר אותה בגב, בכתף ובחזה, כשהוא גורר אותה לכיוון הכביש. אמה של הבת חשה לעזרתה ואז תקף המערער גם אותה ודקר אותה באזנה ובפניה. לבת נגרמו קרעים בסרעפת ופצעים אחרים והיא אושפזה לניתוח חירום, ולאחר מכן במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים. אשר לאם – אזנה הימנית נתלשה בחלקה ונגרמו לה חתכים בפניה.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר לתקופה של שמונה שנים לריצוי בפועל, בנוסף לעונש של מאסר מותנה וקנס. הוא חוייב גם בתשלום פיצויים למתלוננות.

המערער מלין על חומרת העונש. הוא סבור כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לנסיבות המקלות, ובראשן העובדה שעברו הפלילי אינו מכביד.

דין הערעור להידחות.

המערער תקף באכזריות את שתי המתלוננות – אחת מהן נערה בת 16 שנים – כשהוא גורם להן פציעות חמורות שאך בנס נסתיימו כפי שנסתיימו. הוא נטל את סכין השוחטים כשהוא מכוון פעמיו אל אחמד חסן, עימו ביקש, כך נראה, לבוא חשבון, וסופו שדקר וחתך את המתלוננות שנקלעו למקום. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי נסיבות המקרה מעידות על מסוכנותו הרבה של המערער. מעשיו של

המערער נגועים באלימות חמורה ומסוכנת, והעונש שהוטל עליו אף שאינו קל, אינו חמור במידה המצדיקה התערבות.

הערעור נדחה.