פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 9005/10 פלוני נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

ענישה · ערעור על חומרת עונש במעשים מגונים בקטיןערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בעבירות מעשה מגונה בקטין וכליאת שווא

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת עונשו של מערער, בעל מחסן בן למעלה משבעים שנה, שהורשע במעשים מגונים בקטין שהעסיק וכליאת שווא ונידון ל-10 חודשי מאסר. נקבע כי המעשים בוצעו תוך ניצול מרות, וכי ההודאה עשויה להיות חלקית ומתכחשת. נוכח גילו ומצב בריאותו נדחה ביצוע המאסר לצורך בדיקת התאמתו לכליאה.

העובדות

המערער, בעל מחסן במרכז קניות, הציע לקטין בן 15 לעבוד אצלו. במחסן נגע בקטין במעשים מגונים, נעל את הדלת, ניסה לנשקו והציע לו כסף, ולאחר מכן שילם לו 100 ש"ח והנחה אותו לא לספר. המערער הודה בעובדות, הורשע ונדון ל-10 חודשי מאסר ולפיצוי של 10,000 ש"ח.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להקל בעונשו של המערער בשל גילו המתקדם, הודאתו, חלוף הזמן ועברו הנקי?

הלכות

  1. 1

    העונש שהושת על מי שניצל את מרותו כדי לבצע מעשים מגונים בקטין שהעסיק אינו מוצדק להקלה, והודאה עשויה להיות מן הפה ולחוץ

    ״המערער חטא בעבירות בזויות כאשר ניצל את מרותו כדי לבצע בקטין אותו העסיק מעשים מגונים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בית המשפט המחוזי התחשב בגילו ובמצב בריאותו של המערער, ולולא כך היה גוזר עונש חמור יותר

    ״בית המשפט המחוזי נתן את דעתו לגילו של המערער ומצב בריאותו״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מעשה מגונה בקטין
  • כליאת שווא
  • מצב בריאותו
  • מסוכנות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

9005/10

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט

י' דנציגר

המערער:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט

המחוזי בחיפה, 18.11.2010, בת.פ.ח. 29887-01-10, שניתן על ידי סגן הנשיא א' שיף

והשופטות: ח' הורוביץ, צ' קינן

תאריך הישיבה:

כ"ח בשבט התשע"א

(02.02.11)

בשם המערער:

עו"ד מיכאל כרמל

בשם המשיבה:

עו"ד יאיר חמודות

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

המערער, יליד שנת 1929 ובעל מחסן במרכז קניות, הציע בחודש ספטמבר 2008 לקטין בן 15 לערך לעבוד אצלו. בתאריך 29.9.08, בשעת צהריים, הציע המערער למתלונן לשבת על מזרון, ובהמשך הוא נעל את דלת המחסן. בשלב כלשהו נשכב המתלונן לצדו של המתלונן על המזרון, הכניס את ידו מתחת לחולצתו וליטף את חזהו ובטנו, ובהמשך ליטף את ישבנו ואת איבר מינו. חרף מחאותיו של הקטין ניסה המערער לנשקו ולהוסיף ולגעת באיבריו המוצנעים, ואף הציע לו כסף כדי שיסכים להסתובב אליו עם אחוריו. לאחר זמן מה שילם המערער למתלונן 100 ש"ח, והנחה אותו לבל יספר לאיש על הקורות אותו.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של מעשה מגונה בקטין וכליאת שווא. בהמשך, נדון המערער ל-10 חודשי מאסר, 20 חודשים מאסר-על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח.

בערעור שבפנינו משיג המערער על העונש שהושת עליו, תוך שהוא מפנה לאלה: גילו המתקדם, הודאתו בעובדות, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ועד לסיומם של ההליכים ועברו הנקי.

לא מצאנו מקום או עילה לשנות מן העונש. המערער חטא בעבירות בזויות כאשר ניצל את מרותו כדי לבצע בקטין אותו העסיק מעשים מגונים. אכן, המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, אולם אפשר כי הודיה זו היתה מן הפה ולחוץ בלבד, והראיה הטובה ביותר לכך היא שמהערכת המסוכנות שהוגשה בחודש דצמבר 2010, עולה כי המערער מתכחש למעשה לביצוען של העבירות בהן הורשע. כך או כך, בית המשפט המחוזי נתן את דעתו לגילו של המערער ומצב בריאותו, ומותר להניח שלולא נתונים אלה היה גוזר על המערער עונש חמור יותר, כפי שטיב המעשים חייב. לא ראינו מקום להוסיף ולהקל עם המערער, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

נוכח גילו המתקדם ומצב בריאותו של המערער, יידחה ביצוע המאסר כדי לאפשר לו לפנות לשלטונות שב"ס במטרה לבדוק את התאמתו לשהות בתנאי כליאה. המערער יתייצב איפוא כדי לשאת בעונשו ביום ז' באדר ב' התשע"א (13.3.2011), עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, כ"ט בשבט התשע"א (03.02.2011).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1העונש שהושת על מי שניצל את מרותו כדי לבצע מעשים מגונים בקטין שהעסיק אינו מוצדק להקלה, והודאה עשויה להיות מן הפה ולחוץ
  2. 2בית המשפט המחוזי התחשב בגילו ובמצב בריאותו של המערער, ולולא כך היה גוזר עונש חמור יותר