ע"פ 9033/08 פלוני נ. מדינת ישראל

מתוקן

השופט א' א' לוי:

1.

בית

המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות של כליאת שווא, תקיפה וניסיון תקיפה של בת-זוג, הפרת הוראה חוקית, מעשי-סדום בנסיבות אינוס ואיומים, ועל כן דן אותו ל-10 שנות מאסר ושתי תקופות של מאסר על-תנאי.

בכתב האישום שעמד בבסיס ההרשעה נטען, כי קורבנן של העבירות היתה אשתו של המערער לה היה נשוי במשך 33 שנים. בחודש דצמבר 2006 הוא כלא את אשתו בחדר ומנע ממנה לפגוש את בתה; בחודש ינואר 2007 הוא תקף את אשתו באגרופים, תלש שרשרת שענדה על צווארה ואיים להרוג אותה; בחלוף יומיים הוא נצטווה על ידי בית המשפט להימנע מליצור קשר ישיר או עקיף עם אשתו, ובו ביום הפר את הצו; בחודש אפריל 2007, לאחר מפגש בקניון במהלכו שוחחו בני הזוג על הליכי הגירושין, הוביל המערער את אשתו לביתה, שם ביצע בה מעשה סדום חרף התנגדותה, בכייה ומחאותיה; בחודש מאי 2007 שב המערער וביצע באשתו מעשה דומה, גם הפעם ללא הסכמתה; לבסוף, נטען כי בחודש נובמבר 2007, בעת ששהו בבית דין רבני, איים המערער לפגוע באשתו ובחתנו.

2.

המערער סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו, ולזכותו הוא מונה את אלה: במשך שנים רבות הוא תפקד באופן נורמטיבי כאב ובעל; העבירות בוצעו בשנה האחרונה של נשואי בני הזוג לאחר שנפגע בראשו במהלך עבודתו;

מאז הגירושין לא חזר המערער ליצור קשר עם קורבנו; המערער הודה במעשים שיוחסו לו, והביע חרטה כנה; לבסוף, נטען כי בית המשפט חרג בגזר הדין מרמת הענישה הנוהגת, בכלל, ועל ידו, בפרט, ולצורך זה הופנינו לגזר-הדין בת.פ.ח. 1142/02 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שם דן אותו מותב נאשם אחר לתשע שנות מאסר, על אף שהנסיבות שם היו חמורות מאלו שיוחסו למערער.

3.

אכן, העונש שהושת על המערער אינו פשוט כלל ועיקר, והדברים נאמרים בבחינת קל וחומר נוכח העובדה שמדובר במאסר למי שטרם התנסה בו. ברם, מנגד ניצבת התנהגותו החריגה בחומרתה של המערער - הוא כפה את עצמו על אשתו תוך הפרה של צו בית המשפט, ובמספר הזדמנויות ביצע בה עבירות מין קשות ומחפירות, משל היתה גוף נטול נשמה שנועד לספק את יצרו בלבד. על התנהגות מסוג זה היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב בחומרה, ומשעשה זאת תוך שהוא אינו חורג מרמת הענישה הנוהגת, לא ראינו מקום לשנות מגזר-הדין. מדעתנו לא שינינו גם נוכח גזר-הדין בתיק האחר שניתן על ידי אותו מותב.

אי לכך, הערעור נדחה.