ע"פ 9053/20ריקי כהן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר בפועל לתקופה בת ארבע שנים, אשר הושת על המבקשת בגדרי גזר הדין מיום 19.11.2020 שניתן על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברנט ) בת"פ 25922-05-19 – וזאת, עד להכרעה בערעור על חומרת העונש שהמבקשת הניחה לפתחנו.

במעמד גזר הדין, נקבע מועד תחילת ריצוי עונש המאסר בפועל ליום 17.1.2021.

2.

המבקשת הורשעה, על-פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בגניבה בידי עובד (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); רישום כוזב במסמכי תאגיד (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין; וכן מרמה, עורמה ותחבולה (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. מעובדותיו של כתב-האישום המתוקן, בהן הודתה המבקשת, עולה כי החל משנת 1997 ועד לתאריך 13.6.2018, או בסמוך לכך, עבדה המבקשת כחשבת שכר בחברת דומיקאר בע"מ (להלן: החברה ). במהלך התקופה הרלבנטית, ניהלה המבקשת חשבון בנק במשותף עם בעלה, אשר אליו העבירה את שכרה מהחברה (להלן: חשבון הבנק ). החל מחודש יולי 2008 ועד לחודש יוני 2018, פעלה המבקשת באופן רציף ועקבי ונטלה לחזקתה עשרות אלפי שקלים מדי חודש מכספי החברה, בסכומים המצטברים למיליוני שקלים – והכל שלא כדין. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, העמידה המבקשת עובדים פיקטיביים בכזב והעבירה דרכם תלושי שכר פיקטיביים של עובדי החברה לחשבון הבנק, כשכלל הכסף אשר מקורו במשכורות הפיקטיביות עורבב יחד עם המשכורות הלגיטימיות של המבקשת ושל בן זוגה. הסכום הכולל אותו גנבה המבקשת מהחברה לחשבון הבנק בין השנים 2018-2008 הצטבר לסך של 3,007,814 ₪. במהלך התקופה הרלבנטית, המבקשת דיווחה על עצמה לשלטונות מס הכנסה כשכירה בלבד והשתמשה במזיד במרמה, עורמה ותחבולה על מנת להתחמק מתשלום מס על ההכנסות שהפיקה מגניבת הכספים מהחברה.

3.

ערעורה של המבקשת תוקף את גזר הדין מנימוקים שונים. נימוקים אלו כוללים את הטענה כי גזר הדין ניתן מבלי שהתקבל תסקיר שירות מבחן מוגמר, בניגוד להסדר הטיעון שנעשה עם המבקשת. טענה זו היא עיקר הבקשה הנוכחית (ראו בעניינה סעיף 5א סיפא להסכם בדבר הסדר טיעון ועמ' 4 לגזר הדין מושא הערעור).

4.

המדינה איננה חולקת למעשה על העובדה האחרונה, אך לדבריה לעובדה זו אין משמעות לאור האמור בגזר הדין בדבר העדר צורך בדחיית מתן גזר הדין לשם קבלת תסקיר מוגמר של שירות המבחן. לטענת המדינה, דין הבקשה הנוכחית להידחות לאור הכלל שנקבע בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: הלכת שוורץ) , בנוגע לערעורים הנסובים על גזרי דין אשר מטילים על הנאשם מאסר לתקופה ארוכה ואשר אינם מתייתרים כאשר הבקשה לדחיית ביצוע נדחית.

5.

סבורני, כי דין הבקשה להידחות לנוכח הכללים שנקבעו בהלכת שוורץ . לעניין ערעורים דוגמת זה שלפניי, אשר מופנים נגד חומרת העונש בלבד, קבעה הלכה זו כי "כאשר הערעור נסב על חומרת העונש [...] הפרכת חזקת החפות היא חלוטה. [...] בחינת טיב הערעור וסיכוייו תיעשה בשים לב לכללים בדבר מידת התערבות ערכאת הערעור בענישה שגזרה הערכאה הדיונית ולשאלת היחס בין הזמן הצפוי לבירור הערעור לבין תקופת המאסר שהושתה על הנדון. כאשר על פניו אין מדובר בעונש החורג ממדיניות הענישה המקובלת, וכאשר מידת הענישה המקובלת במקרים דומים עולה על משך הזמן הצפוי לבירור הערעור, לא יעוכב ביצוע המאסר אלא במקרים חריגים שהנטל להצדקתם מוטל על המבקש" (שם, בעמוד 282).

6.

לצד זאת, על מנת להבטיח את מיצוי זכותה של המבקשת לקבלת תסקיר מוגמר של שירות המבחן, וכן בהתחשב בגילה (65), הנני דוחה את מועד כניסתה לריצוי עונש המאסר ליום 4.4.2021. ביום 4.4.2021, שעה 09:00, תתייצב המבקשת לריצוי עונש המאסר שהוטל עליה בבית מעצר "נווה תרצה", או במקום אחר על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותה תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. המבקשת תתאם את כניסתה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר בטלפון 08-978-7377 או 08-978-7336.

7.

בתקופת הדחייה שאישרתי למבקשת, תיצור המבקשת קשר עם שירות המבחן וזה יכין תסקיר עדכני וממצה בעניינה ובעניין עונשה לפי שיקול דעתו המקצועי. תסקיר כאמור יוגש לתיק הערעור לא יאוחר מיום 4.4.2021.

8.

הערעור ייקבע לדיון בהקדם האפשרי, בכפוף לאילוצי היומן.