ע"פ 9064/10 פלוני נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

המערער הורשע על-פי הודאתו בעבירות של ביצוע מעשים מגונים בנסיבות אינוס בנסיבות מחמירות וכניסה והתפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות.

כתב האישום המתוקן שהמיר את כתב האישום המקורי, שבו יוחסו למערער עבירות חמורות מאלה, מתאר את העובדות שעל-פיהן נמצא אשם. המערער שב לבניין מגוריו, לאחר שבילה במסיבה ושתה משקאות אלכוהוליים. בכניסה לבניין הבחין בשכנו כשהוא עוזב את המקום ואז עלה במוחו הרעיון לבצע מעשה מגונה באשתו של השכן. לאחר שמצא כי דלת הדירה של האישה המתלוננת אינה נעולה, חזר לביתו, החליף את בגדיו, חבש על ראשו כובע גרב כך שיסתיר את פניו והצטייד בסכין. המערער תקף את המתלוננת כשישנה במיטתה וביצע בה מעשים מיניים קשים, תוך שהוא מאיים עליה בסכין. במהלך המאבק בין השניים נגרם למתלוננת חתך עמוק בכף היד כתוצאה מן הדקירה בסכין. רק לאחר שהחלה לצעוק לעזרת השכנים נמלט המערער מן המקום ועלה לדירתו.

2.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר של שמונה שנים, מתוכן שש שנים לריצוי בפועל החל מיום מעצרו ושנתיים על-תנאי. כמו כן חוייב המערער לפצות את המתלוננת בסכום של 100,000 ש"ח, וזאת בעשרים תשלומים חודשיים ושווים.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. המערער סבור כי העונש חורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים, וכי בית-המשפט לא העניק משקל מתאים לעובדה שהוא היה שיכור ועל-כן לא היה ער למלוא חומרת מעשיו. עוד סבור המערער כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות, להודאתו המיידית ולחרטתו.

3.

דין הערעור להידחות.

בית-המשפט המחוזי נתן דעתו לשאלת השפעת השכרות על רמת הענישה, אך מצא כי לא היה בעוצמת השכרות כדי לפגוע ברמת ההחלטה, התכנון והביצוע של מעשי העבירה. ואכן, המערער תכנן את ביצוע המעשים, הכין עצמו לכך, עלה לדירתו, החליף את בגדיו, הסתיר את זהותו והצטייד בסכין כדי לבצע את מעשיו. אין גם מחלוקת כי המערער הביא עצמו למצב של שכרות מתוך בחירה חופשית. מכל מקום, במצבו זה, משהוסרו ממנו עכבות, התגלה המערער ברוב שפלותו וביצע את מעשי העבירה החמורים. מעשיו של המערער נגועים באלימות חמורה והם בוצעו במתלוננת בעת שישנה בביתה ולאחר שהמערער התפרץ לתוך הבית. תסקיר נפגעת עבירה שהוגש לבית המשפט מלמד על התוצאות הקשות שנגרמו למתלוננת כתוצאה ממעשה התקיפה בביתה, על הפגיעה הנפשית החמורה אותה סבלה, ועל ההרעה החמורה במצבה הפיזי. אחת מאצבעותיה הפגועות לא החלימה כראוי. שירות המבחן המליץ בפני בית המשפט המחוזי לחייב את המערער לשלם פיצויים למתלוננת, וכי בית-המשפט ייקח בחשבון הפיצויים את הנזקים שנגרמו לה ואת עלות הטיפול הנפשי לו היא נזקקת.

בנסיבות אלה כולן, לא ניתן לומר בשום פנים, כי העונש וחובת הפיצוי כפי שנקבעו בבית המשפט קמא חורגים לחומרה במידה המצדיקה התערבות.

הערעור נדחה.