ע"פ 9069/04 יוסי אבו עאידה נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שהושת על המבקשים על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בת"פ 8210/03 (השופטת ר' ברקאי) ביום 20.09.04, וזאת עד למתן פסק-דין בערעור.

המבקשים הורשעו על-ידי בית המשפט המחוזי בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפה. זאת נוכח תקיפתם את המתלונן ואת אשתו על רקע סכסוך הנובע מפגיעה בכבוד המשפחה. במהלך התקיפה הכו המבקשים את המתלונן בכל חלקי גופו, והמבקש 1 אף דקר את המתלונן חמש דקירות באמצעות סכין, הכל מתוך כוונה לגרום לו לחבלה חמורה. כמו כן תקפו המבקשים את אשתו של המתלונן ואת בנו. כתוצאה מן הדקירות והמכות נגרמו למתלונן חבלות חמורות והוא נזקק לאשפוז ולניתוח.

הרשעתם של המבקשים הושתתה על שלושה נדבכים: האמון שנתן בית המשפט המחוזי בעדויותיהם של המתלוננים; קיומו של מניע למעשה התקיפה אצל המבקשים; ודחיית גרסתם של המבקשים, בכלל זה דחיית האליבי שהוצג על ידם.

המבקשים עותרים לעיכוב ביצוע גזר הדין. בא-כוח המבקשים טוען כי סיכויי הערעור גבוהים, זאת משום שלא היה מקום ליתן אמון בעדויות המתלוננים, לאחר שאלה נקבו בעדויותיהם במספר גדול של מעורבים בתקיפה, שלפחות לגבי חלקם הוכח קיומו של אליבי, מה שמצביע על כך שעדויותיהם של המתלוננים לא היו עדויות אמת. עוד טוען בא-כוח המבקשים, כי לשני המבקשים אין עבר פלילי (למעט הרשעה בעבירת תעבורה הנזקפת לחובתו של המבקש 2), כי המבקש 2 הנו עובד ציבור שריצוי המאסר עשוי להביא לפיטוריו ומצב בריאותו של המבקש 1 לקוי. בהתחשב בתקופה המאסר שנותרה לריצוי, טוען ב"כ המבקשים, דחיית הבקשה תביא לכך שהמבקשים ירצו חלק ניכר מעונשם קודם למתן פסק הדין, מה שיגרום להם לנזק בלתי הפיך אם יתקבל ערעורם.

על-פי אמות המידה הנוהגות בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר כפי שנקבעו בפסיקה (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241), אין מקום לעכב את ביצוע העונש במקרה הנוכחי.

מדובר בעבירות אלימות חמורות שהאינטרס הציבורי תומך בביצוע מיידי של גזר הדין שהושת על מבצעיהן. המבקשים אמנם היו משוחררים עד למתן גזר הדין, אך כל אותה העת עמדה לזכותם חזקת החפות, חזקה שלאחר הרשעתם אינה עומדת להם עוד.

אשר לסיכויי הערעור, אסתפק בכך שאציין, בכל הזהירות המתחייבת מהערכת סיכויי הערעור בשלב זה, שהכרעת הדין המבוססת על קביעות שבעובדה, שהסיכוי כי ערכאת הערעור תתערב בהן אינו מצדיק את עיכוב הביצוע. מעבר לכך, מדובר בתקופת מאסר לא קצרה, מה ששולל את החשש שהמבקשים ירצו את העונש כולו, או חלק ניכר ממנו, קודם שמיעת הערעור.

השיקולים העיקריים התומכים בעיכוב הביצוע נעוצים בהיעדר עבר פלילי של המבקשים, ובמצבו הרפואי הנטען של המבקש 1. אולם, באיזון הכולל אני סבור שמשקלם של השיקולים התומכים בביצוע מיידי של גזר הדין גובר על השיקולים בזכות דחייתו.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.