ע"פ 9078/06 סמיר לחאם נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער, תושב חאן יונס, על פי הודאתו, בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, עבירות בנשק וניסיון לרצח, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 144(ב2) ו-305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בכתב האישום המתוקן נטען, כי בחודש יולי 2005 נעתר המערער להצעתם של שלושה מבני משפחת נג'אר, ליטול חלק בקשר להכין מטעני חבלה, ולבצע באמצעותם פיגוע כנגד יהודים בחוף הים של גוש קטיף.

באישום מתואר בהרחבה תהליך השגתם של הרכיבים השונים להכנת מטעני הנפץ, ומשנשלמה המלאכה הונחו אלה בתוך שני בלוני גז, כאשר את האחד מהם הטמינו הקושרים ליד סוכת המציל, והאחר באזור המיועד לחניית כלי רכב. בשעות הבוקר נעשה ניסיון להפעיל את המטען האחד והוא לא צלח. מספר שעות מאוחר יותר הופעל המטען האחר, שלמרבה המזל לא גרם נזק.

כאמור, הודה המערער בעובדות המפלילות שיוחסו לו, ולאחר שהוגש תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, הוא נדון לעשרים שנות מאסר.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען כי מדובר באדם צעיר (יליד שנת 1987), ללא עבר פלילי שנסיבות חייו היו אומללות, והוא נכשל כשלון חד פעמי שלמרבה המזל לא גרם לפגיעות בנפש או ברכוש. באת-כוח המערער הפנתה לתסקירו של שרות המבחן, שאף כי לא כלל המלצה טיפולית, מודגשים בו נתוניו המיוחדים של המערער, כמו גם הודאתו וחרטתו, ולאלה נתבקשנו ליתן משקל הולם. לבסוף, הוגש לנו תצהיר של מר יצחק אמיתי, ממפוני גוש קטיף, שגר בעבר בשכנות למשפחת המערער. מר אמיתי דיבר בשבחו של אבי המערער – חמדאן לחאם, וציין כי האב הטיף לילדיו לנהוג בסובלנות ובדרכי שלום.

ברם, בכל אלה לא מצאנו עילה לשנות מן העונש. המערער רתם את עצמו, מרצון ולא מאונס, לפעילות טרור, מתוך כוונה לגרום פגיעה קשה באזרחים תמימים רק משום היותם יהודים. בית המשפט המחוזי אף מצא את המערער כמי שהיה פעיל ודומיננטי בתכנון ובהכנה של מטעני החבלה, כאשר את כל אלה הוא מבצע, לגרסתו, תמורת בצע כסף.

מעשים מסוג זה, עקב חומרתם וסכנתם לציבור, ובמיוחד בשנות הדמים האחרונות אותן אנו חווים, חייבו תגובה עונשית קשה וכואבת, הן כדי לתת מענה לסכנה הנשקפת מהמערער, והן כדי להרתיע את הרבים. אכן, המאסר שהושת על המערער אינו פשוט כלל ועיקר, אולם זו רמת הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה, וממנה לא ראינו מקום או עילה לסטות.

הערעור נדחה.