ע"פ 9095/06 פלוני נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין :

המערער הורשע על-פי הודאתו בעבירות של התעללות בקטין בניגוד להוראת סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: חוק

העונשין או החוק ), בעבירות של

הזנחה לפי סעיף 362 לחוק, וכן בעבירות של תקיפת קטין חסר ישע לפי סעיף 368ב(ב) סיפא לחוק.

המערער, שרגז על בנו התינוק בשל בכיו, הטיח אותו בחוזקה אל הקיר, שבר את ירכו הימנית ומנע הגשת טיפול רפואי לבנו במשך ימים. במקרה אחר היכה בחוזקה את התינוק בפניו וחבל בידו הימנית, גרם לו שטפי דם ושריטה בפנים. בהזדמנויות אחרות, היכה את בנו הקטין האחר והשליך עליו חפצים שונים.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של ארבע וחצי שנים, בניכוי ימי מעצר, והוא מערער על חומרת העונש. המערער סבור כי העונש שהושת עליו מופרז לחומרא, ואינו נותן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות הקשות ולגילו הצעיר יחסית. בית המשפט גם לא נתן משקל די, לטענתו, לעובדה שהמערער לא ריצה בעבר עונש של מאסר בפועל, ונמנע מלאמץ את המלצת שירות המבחן בכל הנוגע לעונש.

דין הערעור להידחות.

העבירות אותן ביצע המערער הן חמורות מאין כמותן, והן נגועות באכזריות שאין לה שיעור. המערער שפך חמתו על תינוק רך בימים, חסר ישע, הפליא בו את מכותיו, חבל בו ומנע מתן טיפול רפואי לתינוק במועד. בנסיבות שהוא מבקש להביא בחשבון העונש לקולא אין בשום אופן כדי להצדיק התערבות בעונש שנגזר עליו. מעשיו של המערער מחייבים ענישה מחמירה שיהיה בה כדי להרתיע את המערער ושכמותו מפני שימוש בכוח אכזרי כלפי חסרי הגנה וחסרי ישע. מדיניות ענישה זו הובהרה לא אחת בבית משפט זה, ובית המשפט המחוזי לא החמיר יתר על המידה בעונשו של המערער. למעשה, הוא הקל עליו.

בשולי הדברים יוער, כי על מוסדות הרווחה לבחון את הצורך להגן על שלומם של הקטינים כאשר המערער יסיים את ריצוי המאסר. מן הדוחות שהגיש שירות המבחן ניתן ללמוד כי התנהגותו של המערער עשויה להיות בלתי צפויה, וראוי לפיכך, לשקול את הצורך להגן על שלומם של הקטינים בהמשך הדרך.

הערעור, איפוא, נדחה.