ע"פ 9110/08 לירן הוברט נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער בעבירות של כניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות, שוד בחבורה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סם מסוכן ושימוש בסם מסוכן. על כל אלה הוא נדון לעשר שנות מאסר ושתי תקופות של מאסר על-תנאי.

2.

איטה פוגל (להלן: המתלוננת) היא אשה בגיל מתקדם (ילידת שנת 1939), המתגוררת בגפה בדירה בחיפה. המערער ואריק שכטר, נאשם נוסף בפרשה (להלן: שכטר), הינם שותפים לדירה. מעורב שלישי בפרשה הוא סטפן בוריסבצ'ו (להלן: סטפן), שלאוזנו גונבה שמועה כי המתלוננת מחזיקה בדירתה כסף, ועל כן גמר אומר לשדוד אותה. הוא פנה למערער ואריק והציע להם להצטרף אליו, ובתאריך 18.1.07, בשעת ערב, הם ניגשו לבצע את זממם. הם גרמו להפסקת חשמל מכוונת בבנין, וכאשר יצאה המתלוננת מהדירה, התנפלו עליה ודחפו אותה פנימה. בהמשך, הם כבלו את ידיה של המתלוננת ורגליה, וסטפן חסם את פיה בסרט דביק. הם דרשו ממנה לגלות להם היכן היא מסתירה כסף בביתה, ותשובתה לפיה אין ברשותה יותר מ-1000 ש"ח, לא שכנעה את בני החבורה, ועל כן החל המערער לערוך בחיפוש בדירה.

כדי לתת תוקף לאיומים, שפך סטפן אקונומיקה על המתלוננת, ולחלל הופרחו גם אמירות שמהן יכלה המתלוננת להבין כי אפשר שתוקפיה גם יהרגו אותה. עוד נטען, כי סטפן גרם למתלוננת כוויות מסיגריות והכה אותה, ולאלה היה שותף המערער, בידיעה בלבד . כתוצאה מתקיפתה בידי המערער וחבריו, נגרמו למתלוננת חבלות רבות בפניה, בחזה, בבטנה ובידיה, ואפה נשבר. כמו כן, נפגעו תפקודי הנשימה שלה, תופעה שהחמירה בבית החולים עד שהיה צורך לאשפזה ביחידה לטיפול נמרץ. בסך הכל הוחזקה המתלוננת בבית החולים במשך למעלה מחודש, והשתחררה כשהיא זקוקה לשיקום. ברישום נוסף שיוחס למערער וגם בעובדותיו הודה, נטען כי הוא החזיק בכמויות שונות של סמים מסוכנים מסוג חשיש, ל.ס.ד. וקוקאין, שלא למטרה של צריכה עצמית. להשלמת התמונה נוסיף, כי גם שכטר הודה בעובדות שיוחסו לו, והוא נדון ל-11 שנות מאסר, אולם בשלב הערעור הועמד עונשו על 13 שנות מאסר.

3.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער, בין היתר, הואיל ואחד הנתונים עליו ביסס את גזר דינו – כיבוי סיגריות על גבה של המתלוננת, לא התרחש כלל. טיעון זה אין בידינו לקבל, הואיל וככל שהיה בו ממש היה על המערער לטעון זאת בערכאה הדיונית ולבקש את הכרעתה. מטעמים

השמורים עמו, ושמא מתוך היכרותו עם העובדות, בחר המערער לנהוג אחרת, ועל כן הבסיס לדיון היו ונותרו העובדות שהובאו בכתב האישום, ואין זולתן. עוד נטען, כי המערער נגרר לביצוען של העבירות על ידי חבריו, הוא הזעיק עזרה רפואית למתלוננת, ובכלל, הוא אדם חיובי שחטא בכישלון חריג.

4.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערער, בן 22 בשעת מעשה, הצטרף מדעת ומרצון לשוד אותו יזם, על פי הנטען, סטפן, וקורבנו היתה אשה מבוגרת, החיה בגפה. המערער וחבריו גמרו אומר לשדוד מהמתלוננת את מעט רכושה, והם עשו זאת באלימות מרושעת תוך שאינם שועים לתחנוניה של קורבנם. מעשים מסוג זה, שלמרבה הבושה שוב אינם נדירים במקומותינו, חייבו תגובה עונשית קשה, ואפשר אף חמורה מזו שיושמה על ידי בית המשפט המחוזי, ועל כן דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.