ע"פ 9157/96 פאבל דוידוב נ. מדינת ישראל

1.בהסכמת הנאשמים והמדינה איחדנו את הדיון בארבעת הערעורים.

ביום 26.3.96 הגיעו שלשה אנשים לדירתם של המתלוננים, שהם בעל ואשה ילידי שנת 1921, על יסוד מידע מוקדם

שהמתלוננים מחזיקים בדירה סכום כסף גדול. השלושה הצטיידו בסכינים, מסכות מאולתרות וחבל, כדי לקשור בו את המתלוננים. לאחר שאחד השודדים קרא בשמו של המתלונן, וזה פתח לו את הדלת, נכנסו השלושה לדירה, דחפו את המתלוננים, ואחד השודדים הצמיד סכין לפניו של המתלונן. באותו הזמן היכה שודד אחר את המתלוננת ואיים שיעוור את עיניה בסכין. תוך כדי מעשי האלימות כפתו השודדים את המתלוננים ודחפו לתוך פיותיהם נייר טואלט. תחילה אלצו השודדים את המתלוננים לשכב על רצפת המטבח, ולאחר מכן גררו אותם באיומי סכין לחדר השינה. כתוצאה ממעשי האלימות האמורים נגרמו למתלונן שטפי דם בפניו. גם למתלוננת נגרמו חבלות בחלקי גוף שונים, נפיחות קשה באחת מעיניה, שטפי דם תת עוריים בפניה, וכן דימום מהפנים, עד כי נזקקה לטיפול רפואי בבית החולים.

בעקבות מעשי אלימות אלה, נאלצו המתלוננים לספר לשודדים היכן הניחו את כספם, אולם השודדים לא הסתפקו בכך שנטלו את הכסף, אלא טענו שהמתלוננים מחביאים בדירה סכום כסף נוסף. השודדים ערכו חיפוש מדוקדק בדירה, תוך גרימת אי סדר מוחלט בחפצים שבדירה. כשלא מצאו סכום כסף נוסף, הם הסירו מידיה של המתלוננת שתי טבעות ותלשו מאזנה עגיל, וכן נטלו תכשיטים נוספים שמצאו בדירה.

2.עקב המעשה האמור הועמדו השודדים לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשני כתבי אישום נפרדים, האחד - לפני השופטת אבידע (הנאשמים פבל דוידוב וגרזמגומד גרזימגומדוב) והאחר - לפני השופט טימור (לב בנימין בנייב). שני הנאשמים הראשונים הודו במעשים שיוחסו להם, ובית המשפט המחוזי הרשיעם בעבירות של התפרצות למקום מגורים מתוך כוונה לבצע פשע ושוד בנסיבות מחמירות, והשית עליהם שש שנות מאסר לריצוי בפועל, ועוד שנתיים מאסר על תנאי, וכן חייב אותם לשלם לכל אחד מן המתלוננים פיצוי בשיעור של 12,000.- ש"ח. הנאשם השלישי כפר בעובדות וטען שלא היה לו כל חלק במעשה השוד, אך בית המשפט המחוזי הרשיע אותו לאחר שמיעת הראיות בעבירות שדלעיל, והטיל עליו מאסר בפועל לתקופה של שמונה שנים, וכן עונש מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים. העונשים כולם נמנו מתחילת מעצרם של הנאשמים.

3.הערעורים שלפנינו הם ערעורי שלושת הנאשמים על חומרת עונשם, ומנגד ערעורה של המדינה על קולת העונש. לא מצאנו ממש בערעוריהם של הנאשמים, ומנגד, נראה לנו שיש מקום להחמיר בעונשיהם.

בעת האחרונה רבו המקרים שבהם מבוצעים מעשי שוד נגד אוכלוסיה מבוגרת של חסרי ישע, ואנו מסכימים עם הגב' כהנא, שטענה לפנינו למדינה, שיש עמנו מקום להעלות את רף הענישה בעבירות מהסוג הנידון, מעבר למה שהיה מקובל עד כה. עם זאת, יש מקום להבחין בין הנאשמים השונים באותה עבירה לפי נסיבותיהם האישיות, מידת החרטה, אם היתה כזאת, שהללו הביעו, סיכויי השיקום שלהם, ומנגד הרשעותיהם הקודמות. במקרה המיוחד שלפנינו יש גם להביא בחשבון שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם נאשמים כשם שהיה ראוי לערכאה הראשונה לעשות.

4.המעשה שבו הורשעו שלושת המערערים חמור הוא באופיו ובנסיבותיו. כמו שציינה גב' כהנא היה מדובר בשוד מתוכנן בחבורה, כאשר השודדים נכנסו בתחבולה לדירתם של המתלוננים, כאשר היה תכנון מראש של מעשי האלימות. המתלוננים הוכו קשות, ומעשי האלימות בוצעו בחלקם ללא תכלית לאחר שהמתלוננים כבר מסרו את כספם לשודדים. עיון בצילומים שהוגשו לתיק מבטא בצורה מוחשית את הנזקים שנגרמו למתלוננים כמו את הנזק הכלכלי שנגרם להם בהרס המטלטלין שהיו בדירה.

לאחר שנתנו גם דעתנו לתסקירים שהוגשו מטעם שירות המבחן, לעברם הפלילי של שלושת השודדים המעורבים בדבר, ולשאר הנסיבות שפורטו לפנינו על ידי הסניגורים המלומדים מזה ועל ידי נציגת המדינה מזה, החלטנו לקבל את ערעורה של המדינה.

עונשו של הנאשם הראשון (פבל דוידוב) יעמוד על עשר שנים, מתוך זה שמונה שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו והיתרה על תנאי. עונשו של הנאשם השני (גרזמגומד גרזימגומדוב) יעמוד על תשע שנות מאסר, מתוך זה שבע שנים ומחצה לריצוי בפועל מיום מעצרו, והיתרה על תנאי. בכך הבאנו לידי ביטוי את המלצת שירות המבחן לעודד אותו להמשיך בדרך השיקום שבה החל. התנאי בשני המקרים הוא כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי. הפיצוי כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי יעמוד בעינו. עונשו של הנאשם השלישי (לב בנימין בנייב) יעמוד על שתים עשרה שנים, מתוך זה עשר שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו, והיתרה על תנאי, והתנאי הוא כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי.