ע"פ 916/09 מדינת ישראל נ. אוהד גדות

השופט א' א' לוי:

1.

בתאריך 24.9.07, בשעת צהריים, הבחינו המערער, אוהד גדות, ואחיו, בשלושה פלסטינים רועים עדר פרות בשטח הסמוך לישוב שדמות מחולה. המערער ואחיו קראו לרועים לעזוב את המקום, והחלו ליידות אבנים לעבר הפרות. אחד הרועים, ג'מאל אבו מטאוע (להלן: ג'מאל), קרא לעברם "מדוע אתם זורקים אבנים", ובתגובה שלף המערער אקדח וירה ירייה בסמוך לרגלו של ג'מאל, שבשלב זה החליט לנוס על נפשו. אחיו, מוחמד, צעק לעבר המערער ממרחק של כארבעים מטר, ובתגובה ירה המערער לעברו כדור אחד שפגע בו והפילו מעל הסוס עליו רכב. מוחמד נפגע בכתפו והקליע נתקע בתעלת חוט השדרה, תוך שהוא גורם לשברים בחלק מהחוליות. כתוצאה מכך נגרם למוחמד שיתוק בפלג גופו התחתון.

בגין עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, ובהמשך גזר לו 16 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את מוחמד בסכום של 50,000 ש"ח.

2.

שני הצדדים משיגים בפנינו כנגד גזר הדין. בע"פ 1537/09 טוען המערער כי בית המשפט החמיר עמו, הואיל ולא נתן משקל ראוי להודאתו שחסכה זמן שיפוטי והעדתם של עדים רבים, וביניהם המתלונן. כן נטען, כי לא ניתן משקל הולם לעדויות האופי החיוביות הרבות שהוגשו לבית משפט קמא, לחרטת המערער, לסבל שנגרם בעטיו של האירוע למשפחתו, ולתרומתו לקהילה.

בערעור האחר (ע"פ 916/09) משיגה המדינה על קולת העונש. להשקפתה, הוא אינו הולם את חומרת המעשה שגרם לפציעה קשה של הקורבן, ומקל וחומר שהוא אינו הולם נוכח העובדה שהמערער ואחיו נטשו את מוחמד מוטל מתבוסס בדמו, מבלי שטרחו להזעיק עבורו עזרה רפואית.

3.

הודאת המערער בעובדות המפלילות שיוחסו לו היתה חלק מהסדר טיעון, מכוחו עתרה המדינה לגזור לו מאסר בן 30 חודשים, בעוד שהמערער היה רשאי לטעון לעונש כהבנתו. להשקפתנו, העונש עליו המליצה המדינה היה על פניו מאוזן וראוי, ועל כן לא היה מקום לדחותו כליל.

בין אם מוחמד ואחיו רעו את עדרם במקום מותר ובין אם השיגו את גבולו של אחר, הפתיחה באש כדי לסלקם היה מעשה פסול בתכלית. מעיון בכתב האישום לא גילינו שלמערער ולאחיו נשקפה סכנה, אדרבא, הם יזמו את ההסלמה, תחילה על ידי יידוי אבנים ואחר כך תוך ירי מנשק חם בסמוך לרגלו של ג'מאל, ואחר כך לעבר מוחמד. בעובדה זו לבדה גלומה חומרה יתרה, ומקל וחומר שכך הוא המצב כאשר מאותו ירי נפגע אדם, שמאז השתנו חייו מן הקצה אל הקצה. פגיעה קשה זו נגרמה בעטייה של הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בנשק, ומאחר והמקרה הנוכחי אינו היחיד בו נתקלנו בשנים האחרונות, נכון היה להחמיר בעונשו של המערער, ולו כדי לשגר מסר מרתיע לרבים.

לאחר שנתנו את דעתנו לטיעוני הצדדים בפנינו, ולאחר ששמנו לנגד עינינו את ההלכה לפיה אין בית משפט שלערעור ממצה את הדין עם נאשם, אנו מחליטים לדחות את ערעור המערער, ולקבל את ערעור המדינה במובן זה שתקופת המאסר בפועל בה ישא המערער תהיה בת 24 חודשים. יתר רכיביו של העונש יעמדו בעינם.