ע"פ 917/04 טל מוסקוביץ נ. מדינת ישראל

השופט מ' חשין:

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה, על-פי הודאתו, בעבירה של ניסיון לרצח, עבירה כהגדרתה בסעיף 305(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. משהורשע כך בדינו נגזר עונשו של המערער ל-18 שנות מאסר בפועל ולפיצוי המתלוננת בסך 50 אלף ש"ח.

הערעור שלפנינו ערעור הוא על גזר-הדין.

סיפור המעשה סיפור הוא שלא ייאמן. הקורא בו יאלץ עצמו לשוב לקרוא בו שוב ושוב, וגם אז יתקשה להאמין שאכן נעשים בעולמנו מעשים כמעשה שעשה המערער במתלוננת.

ואלה עיקרי הדברים שהיו: המערער והמתלוננת עבדו יחדיו במקום עבודה אחד, וביום שחור אחד - יום שחור משחור - גמלה בליבו של המערער החלטה להמית את המתלוננת. המתלוננת לא עשתה לו כל רע. המתלוננת לא עשתה רע לאיש. הייתה זו בחורה ככל הבחורות, בחורה העובדת לפרנסתה, בחורה שמחה בחלקה הצופה אל המשך חייה. וכך, ביום שייעד לדבר, בשעות הבוקר, הצטייד המערער בסכין וארב למתלוננת ליד מקום העבודה. משקרבה המתלוננת אל מקום המארב, עקב אחריה המערער עד שהשניים היו לבדד. המערער עמד מאחורי המתלוננת, תפס אותה בראשה, כיסה את פיה כדי שלא תזעק לעזרה, שלף את הסכין שהחביא על גופו ונעץ אותה לעומקה בגרונה של המתלוננת. המערער לא אמר די, בהמשיכו לדקור את המתלוננת בגרונה. כאשר ניסתה המתלוננת בכוחותיה המעטים להתגונן בעזרת ידיה, הוסיף המערער וחתך אותה באצבעותיה. המערער המשיך ודקר המשיך והוסיף ודקר את המתלוננת בביטנה ולא עזבה אלא לאחר שהחלה מדממת בחוזקה, ואו-אז נמלט מן המקום. המתלוננת הובהלה לבית-החולים במצב קריטי, נותחה שלושה ניתוחי חירום, אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ, ולאחר מכן הועברה להמשך טיפול במחלקת אף-אוזן וגרון. התקיפה האכזרית גרמה למתלוננת חתך עמוק בצווארה מתחת לעצם הלשון וקרע כמה וכמה אברים באותו מקום. כן נחתכה המתלוננת בביטנה בפגיעה חודרת לקיבה. על כל אלה נחתכה המערערת חתכים רבים בידיה ובאצבעותיה. עזר לה אלוהים למתלוננת והיא נותרה בחיים. המערער התכוון להמיתה אך חפצו לא עלה בידו. למותר לומר כי מאז המעשה הנורא חייה של המתלוננת אינם חיים של נערה רגילה. נמצאת היא בשיקום מתמיד ונפגשת היא באורח קבע עם פסיכולוג ועם פיזיותרפיסטית. המתלוננת, למותר לומר, אחוזה פחדים כל העת, איבדה את האמון בזולתה ואינה יודעת מה יהא בעתידה. הנה היא נערה כבת שלושים ועתידה לוט בערפל.

הקורא שואל את עצמו בדרך הטבע מה טעם עשה המערער מעשה שעשה, והרי לא נמצא למעשהו כל טעם רציונלי. מעשהו של המערער היה מעשה חסר פשר, לא נמצא לו לא מניע ולא טעם כלשהם. משנשאל מדוע עשה מעשה נורא שעשה, השיב המערער כי התפתח אצלו רצון להרוג את המתלוננת. המתלוננת, לדבריו, היתה "בחורה שעשתה רושם של בחורה שמחה, תמיד מחייכת, תמיד עליזה מהכל, כאילו מרוצה מהחיים... באיזשהו מקום זה הציק לי..." ומדוע בחר במתלוננת? כי "היא היתה קורבן קל פשוט..." המערער, כך לדבריו, ביקש "להרוג אותה... שהיא תמות, רציתי שהיא תמות".

באת-כוח המערער טענה לפנינו כי מעשהו של המערער נעשה על רקע סיפרות קלוקלת וסרטי זוועה המופצים באין מפריע בשוק, ולעניין זה אף ביקשה להציג לפני בית-משפט קמא מצגת קצרה של סרטים על-אודות מעשים קשים ונוראים - מעשי פסיכופטים, כמסתבר - כדי למחות על הפצתו של חומר תועבה מעין זה וכדי להוכיח כי המערער היה תוצר ישיר של אותו חומר קלוקל. באת-כוח המערער אכן החלה מציגה את המצגת לפני בית-המשפט, אך לאחר זמן מה דרש בית-המשפט את הפסקת ההצגה. על-כך באה באת-כוח המערער לפנינו בטרוניה, שלטענתה חובה היתה מוטלת על בית-המשפט לראות את המצגת עד לסופה. טענה זו אין בה ממש. לו מדובר היה בחומר הנוגע במישרין במעשהו של המערער - סברתי וקיבלתי. לא כן הוא בחומר רקע כללי ולו חומר שנתפס בביתו של המערער. עצם העובדה שהמערער החזיק חומר זוועה על מעשי סאדיזם למיניהם אינו מוכיח אלא על נפשו המעוותת. אין בו באותו חומר ראיות כדי להסביר או להצדיק את המעשה הנורא שעשה המערער. חברה מתוקנת אינה יכולה להתיר לעצמה כי מעשים כמעשה המערער ייעשו בקירבה. מעשהו של המערער - מעשה לאופולד ולב - מעשה הוא הנוגד את טבע אנוש. ואם יש משמעות לאמירה כי שומה עליו על בית-המשפט להגן על החברה מפני מעשים פורעי חוק וסדר, בעניינו של המערער מקבלת משמעות זו את תוכנה העמוק ביותר.

אין ממש בערעור ואנו מחליטים לדחותו.

היום, כ"ה בטבת תשס"ה (6.1.05).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04009170_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

אש