ע"פ 9184/08 פיראס נואורה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי בשנת 2007, במשך חמשה חודשים, נהג המערער, בסיועם של אחרים, לגנוב כלי רכב ולסחור בהם. השיטה בה פעל היתה זו: בעלי מוסכים בשטחה של הרשות הפלסטינית או עובדיהם, היו מודיעים למערער על כלי רכב בבעלותם של יהודים שהובאו לתיקון, ובהמשך מסרו לידיו את מפתחות הרכבים ומסמכי הרישוי לצורך שכפול וצילום. בעקבות כך איתרו אחרים את הרכבים בישראל, ובשעת בוקר מוקדמת נהגו לגנוב אותם ולהעבירם לידי המערער. לאחר הגניבה, נהגו הגנבים בעצמם או באמצעות המערער, להתקשר לבעלי הרכבים ולהציע להם לרכוש אותם בחזרה מידיהם. בכתב האישום מתוארת גניבתם של 10 כלי רכב, ושני ניסיונות לגניבת רכב.

במהלך משפטו בפני בית המשפט המחוזי, הכחיש המערער את המעשים שיוחסו לו, אולם בתום שמיעתן של ראיות הצדדים החליט בית המשפט להרשיעו בעבירות של גניבת רכב, ניסיון לגניבת רכב, קבלת דבר גנוב, שינוי זהות רכב וכן מסחר וניסיון למסחר בכלי רכב. בעקבות כך הוא נדון ל-68 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על תנאי.

בערעור שבפנינו מלין המערער כנגד העונש שנגזר לו. נטען, כי בגזר הדין סטה בית המשפט המחוזי מרמת הענישה הנוהגת; למעורבים אחרים בפרשה נגזרו עונשים קלים יותר; לא ניתן משקל לנסיבות האישיות של המערער – אדם צעיר נשוי ואב לילדים, ונעדר הרשעות קודמות.

לא מצאנו בכל אלה עילה להקל עם המערער. הוא הנהיג חבורה שעסקה בדרך מתוחכמת בגניבתם של כלי רכב בישראל, ואלה הועברו לשטחי הרשות הפלסטינית, שם נמכרו לכל המרבה במחיר. תופעה זו קשה היא, הואיל ומעבר לעוגמת הנפש הנגרמת לבעלי הרכבים, כרוך בגניבות נזק אדיר לכלכלת המדינה. מזה זמן רב הפכה תופעה זו לנפוצה, ובה שולחים רבים את ידיהם מתוך רצון לזכות ברווח קל. בנסיבות אלה העונש שהושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי, אף שאינו קל, הנו הולם וראוי, ומדעתנו לא שינינו גם נוכח העונשים שנגזרו למעורבים אחרים בפרשה.

אי-לכך, הערעור נדחה.