ע"פ 919/17 סאאד דארי נ. מדינת ישראל

1.

המערער, יליד 1997, נטל חלק בהתפרעויות ועימותים בין צעירים בעיסאוויה לבין שוטרים במהלך שנת 2015. על פי כתב האישום, בהיותו רעול פנים, המערער ירה זיקוקים, השליך אבנים ואף זרק בקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון ממרחק של כ-70-60 מטרים.

2.

המערער הודה בעובדות כתב האישום והורשע בשלוש עבירות של התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), ובשורה של עבירות נוספות: ניסיון תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382א(ב)(3-1) בצירוף סעיף 25 לחוק; שתי עבירות של ניסיון תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(ב)(3-2) בצירוף סעיף 25 לחוק; ריבוי עבירות של ייצור נשק, לפי סעיף 144 (ב2) לחוק; עבירות של נשיאת והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק; שתי עבירות של ניסיון הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא בצירוף סעיף 25 לחוק; ומעשי פזיזות או רשלנות, לפי סעיף 338(א)(3) לחוק. בגין עבירות אלה הושתו על המערער 54 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן מאסר על תנאי וקנס בסך 4,500 ₪.

3.

הערעור שבפנינו נסוב על חומרת העונש. נטען כי מעשיו של המערער בוצעו בעידנא דריתחא ולא גרמו נזק; הוא לא נטל חלק מרכזי בהתפרעויות, הודה בעבירות שייוחסו לו, וגם נסיבותיו האישיות מצדיקות הקלה בעונש. כמו כן נטען כי העונש חורג לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים.

4.

איננו נעתרים לערעור. מעשיו של המערער חמורים ביותר, עד כדי סכנה ממשית לחיי אדם. גם אם העונש שנגזר על המערער הוא על הצד הגבוה, הרי שבהינתן הרשעה בשלושה אירועים נפרדים, אין מדובר בחריגה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת (השוו: ע"פ 6861/16 פלוני נ' מדינת ישראל (15.2.2017) ), אשר מצדיקה התערבות ערכאת הערעור. במסגרת גזר הדין ניתן משקל גם לנסיבותיו האישיות של המערער, ולא נוכחנו למצוא בו טעות. על כן, המקרה דנא אינו נמנה על המקרים החריגים שבהם תתערב ערכאת הערעור במידת העונש (ראו, בין רבים אחרים, ע"פ 4495/17 זילבר נ' מדינת ישראל (16.11.2017)).

5.

לפיכך, הערעור נדחה.