ע"פ 9199/04 שמואל נחלאווי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

באחד מימיו של חודש נובמבר 2003, הציע המערער למתלונן, בשוק הפשפשים ביפו, ללכת עמו לדירה כלשהי שם ימכור לו פסלון תמורת 400 דולרים. המתלונן קיבל את ההצעה ונסע עם רכבו בלוויית המערער לאותה דירה, שם הגיש לו המערער משקה שלתוכו מהל, ככל הנראה, חומר כלשהו. לאחר שהמתלונן לגם מהמשקה הוא חש עייפות וטשטוש, ואז נטל המערער כבל חשמלי וכרך אותו סביב צווארו. לאחר מכן, עטף המערער בעזרתו של אחר (חיים כולי) את המתלונן בשמיכות, והם נשאו אותו לרכב. בדרכם הפילו השניים את קורבנם על הרצפה והוא נחבל, ואחר כך הכניסוהו לתא המטען של הרכב בעודו רדום. המערער נסע עם הרכב ונטש אותו ביפו כשהמתלונן בתוכו, והוא עשה זאת לא לפני שגנב מקורבנו סכומי כסף ניכרים, כרטיס אשראי וטלפון סלולארי. כאשר התעורר המתלונן וזעק לעזרה, שמעו אותם עוברים ושבים, ואלה הזעיקו את המשטרה שבאמצעות צוות של מכבי-אש חילצו אותו.

המערער הודה בכל אלה במסגרת הסדר טיעון, ובית המשפט המחוזי הרשיעו בעבירות שוד בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם כליאה, שימוש ברכב ללא רשות וכליאת שווא. מכוח הסדר הטיעון עתרה המשיבה ל-9 שנות מאסר, בעוד שהסנגור היה חופשי לטעון כהבנתו. בית המשפט המחוזי, לאחר שנתן את דעתו לטענות הצדדים ולעונש שנגזר לחיים כולי (שנה וחצי מאסר), גזר למערער 8 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו מלין בא-כוח המערער כנגד העונש שנגזר לשולחו.

לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערבותנו בגזר-הדין. נדמה כי אין צורך להדגיש את החומרה המופלגת של מעשי המערער, שחטף אדם, כלא אותו, שדד אותו, והותיר אותו מוטל חסר אונים בתא מטען של רכב. המערער גילה במעשיו מה רבה סכנתו לציבור, ועד כמה הוא מוכן להרחיק לכת כדי לשלול מהזולת את רכושו. מעשים מסוג זה חייבו תגובה עונשית קשה. כך נהג בית המשפט המחוזי, שלא חטא לכלל בדבר אחידות הענישה, באשר חלקו של המערער בפרשה גדול לאין שיעור מחלקו של כולי. כך או כך, אם סבר המערער כי עונשו של כולי צריך לשמש בסיס לענישתו, לא היה צריך לתת את הסכמתו להסדר הטיעון שהוצע לבית המשפט, ועובדה היא שלא נהג כך.

הערעור נדחה.