ע"פ 9209/12 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש של שש שנות מאסר בפועל שהוטל על המבקש בשל הרשעתו בעבירות של אינוס ומעשים מגונים.

1.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ח' כבוב, ד' אבניאלי, מ' יפרח) בעבירות של אינוס קטינה (ריבוי עבירות) ומעשים מגונים (ריבוי עבירות). על פי העובדות שנקבעו בהכרעת הדין, ניהל המבקש החל משנת 2000 מערכת זוגית עם אמן של המתלוננות, קטינה ילידת 2001 וקטינה נוספת ילידת 1987. האישום הראשון בו הורשע מתאר שלושה אירועים שהתרחשו במהלך שנת 2008. באירוע הראשון ביצע המבקש בקטינה בת ה-7 מעשה מגונה שעה שנסעו יחד ברכבו. באירוע השני אנס המבקש את הקטינה ברכבו תוך החדרת איבר מינו לאיבר מינה. באירוע השלישי לקח המבקש את הקטינה לבית מלון, שם אנס אותה פעמיים באמצעות החדרת איבר מינו לאיבר מינה. האישום השני בו הורשע המבקש מתאר נסיעה של המבקש עם האחות הגדולה בשנת 2000, במהלכה אמר לה לבוא איתו לבית מלון. משסירבה ביקש ממנה לנשקו. משסירבה גם לכך ביקש ללחוץ את ידה, ומשהושיטה את ידה ליקק אותה ללא הסכמתה.

2.

לאחר שמיעת ראיות הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו, וביום 3.12.12 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המבקש לשש שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, שנתיים מאסר על תנאי, פיצוי כספי לקטינות בסך כולל של 120,000 ₪ וקנס בסך 10,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו. המבקש הגיש ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, ובמקביל הגישה המדינה ערעור על קולת העונש. בפנינו כעת בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר על להכרעה בערעורו.

3.

לטענת בא-כוח המבקש נסיבותיו המיוחדות של המבקש מצדיקות עיכוב ביצוע, ובהן גילו המתקדם, בן 76, ומצבו הבריאותי הקשה. באשר לסיכויי הערעור טען הסנגור כי העדות העיקרית נשמעה בפני חוקרת ילדים, ולפיכך אין קושי של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות. הוא הדגיש כי חוקרת הילדים שינתה עמדתה במהלך החקירות, והעלה חשש לזיהום העדות. עוד הוסיף כי חלקים רבים מעדותה של המתלוננת נמצאו כלא מהימנים ולא באו לידי ביטוי בכתב האישום, וכי בעבר מסרה המתלוננת תלונה נגד אימה בגין אלימות וחזרה בה מתלונה זו. לטענתו אף ספק אם מתקיימת דרישת הסיוע במקרה דנן. כן טען כי נמצא שהמבקש חסר כוח גברא וספק אם היה יכול לבצע את העבירות שיוחסו לו. הסנגור ציין כי המבקש היה משוחרר במשך כל מהלך המשפט, וכי אין חשש שימלט מאימת הדין.

בא-כוח המדינה טען כי בית המשפט המחוזי מפרט ומנמק בהרחבה מדוע מצא את עדותה של הקטינה מהימנה. כמו כן קיים סיוע ממשי לעדותה של הקטינה, בדמות מצבה הנפשי של הקטינה, שקריו של המבקש ושקית אביזרים שנמצאה אצל המבקש התואמת את עדותה של המתלוננת, עליו עמד בית המשפט המחוזי. עוד טען הפרקליט כי נערכת בחינה בשב"ס כיצד לטפל במבקש. אם יתברר שלא יוכלו לטפל בו הוא לא ייקלט לכלא.

4.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, קיים אינטרס ציבורי בביצוע מיידי של גזר הדין, שמכיל בתוכו שיקולי הרתעה, אפקטיביות ושמירה על אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. עם זאת, בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע יש ליתן את הדעת גם לחשש מפגיעה קשה ובלתי הפיכה בנידון עקב מאסרו המיידי, אם יתברר בערעור כי מאסרו היה בלתי מוצדק

(ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 270 (2000) (להלן: עניין שוורץ )). בעניין שוורץ נמנו השיקולים שיש להביאם בחשבון לצורך איזון בין שני השיקולים האמורים. לטעמי בחינת שיקולים אלו מובילה לדחיית הבקשה במקרה דנן.

5.

אין חולק כי במקרה הנידון אנו מצויים ברף העליון של השיקול בדבר חומרת העבירה ונסיבות ביצועה. המבקש הורשע בביצוע עבירות אינוס ומעשים מגונים בילדה בת 7 שנים בלבד. המעשים בוצעו לפני מספר שנים. הוא ניצל את האמון שנתנה בו הקטינה בשל קשריו עם אימה, ואת תמימותה בשל גילה הצעיר. ההשלכות הקשות על הקטינה ועל משפחתה תוארו בהרחבה בתסקיר הנפגע שהוכן ופורט בגזר הדין, ולא ניתן להתעלם מתוצאות קשות אלו. אף השיקול של אורך תקופת המאסר מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה. על המבקש נגזרו שש שנות מאסר, שהיא תקופת מאסר ארוכה לכל הדעות. לכך יש להוסיף כי המדינה הגישה ערעור על קולת העונש שנגזר על המבקש. הסנגור ניסה לשכנע כי קיימים סיכויי ערעור טובים למבקש. מבלי להיכנס לסוגיות לגופו של עניין על מנת לא לטעת מסמרות, אומר רק כי מדובר בערעור עובדתי לחלוטין על קביעות מהימנות וממצאים עובדתיים אשר נקבעו באופן מפורט ומנומק על ידי בית המשפט המחוזי. אכן, העדות המרכזית של הקטינה נשמעה על ידי חוקרת ילדים, כך שאין מניעה מערכאת הערעור מלהתערב, אך גם בהינתן עובדה זו הרי שידוע הכלל בדבר התערבותה המצומצמת של ערכאת הערעור בממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי ערכאה דיונית. אל מול כל השיקולים הללו מצויות נסיבותיו האישיות של המבקש. המבקש נעדר עבר פלילי, אדם מבוגר במצב בריאותי קשה. עיינתי גם בתעודות הרפואיות שצירף הסנגור לאחר הדיון. אכן, מדובר בנסיבות קשות וחריגות. עם זאת, בשקלול מכלול השיקולים שהוזכרו, ובדגש על האינטרס הציבורי שהמורשע ירצה את עונשו משחזקת החפות לא עומדת לו כעת, ומשעבר זמן רב מאז ביצוע העבירות, דומני כי עדיין נוטה הכף אל עבר דחיית הבקשה. מובן כי על רשויות בתי הסוהר להיערך למתן טיפול רפואי מיטבי למבקש, ואם יתברר שלא ניתן להיערך לכך והטיפול לא יתאפשר, לא יהיה מנוס מלעכב את ביצוע העונש.

הבקשה נדחית אם כן. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 17.2.13 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אלא אם כן תודיע המדינה עד לתאריך זה כי אין היא ערוכה לטיפול במבקש.