ע"פ 9218/11 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ביתן) בת"פ 33371-04-11 מיום 2.11.11, שבגדרו הורשע המערער לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של דרישת נכס באיומים והחזקת סכין שלא כדין.

רקע וגזר דינו של בית המשפט המחוזי

ב.

בתאריך 17.4.11 הצטיידו המערער, יליד 1991, ונאשם נוסף, יליד 1994, בכובעי גרב; המערער הצטייד בסכין והנאשם האחר במקל, ויצאו יחדיו בשעות הלילה המאוחרות לרחובות העיר דימונה. בשעה 03:00 לפנות בוקר ישבו הקטינים א"א וע"ב, שניהם ילידי 1994, בכניסה לבית בדימונה, כשבידיו של א"א מחשב נייד. כשפניהם לוטים בכובעי גרב, ובידיהם סכין ומקל, עטו השניים על הקטינים ואיימו עליהם. המערער החל למשוך בכוח את המחשב מידיו של א"א במטרה לקחתו. א"א ניסה למשוך את המחשב בחזרה מידיו של המערער. המערער איים על א"א בסכין שאחז בידיו, וא"א הרפה את אחיזתו מן המחשב. ע"ב ניסה להתקרב למערער, ובתגובה עשה הנאשם הנוסף לעבר ע"ב תנועה מאיימת בסכין שאחז בידו. ע"ב נסוג לאחור וזרק אבן לכיוון המערער. האבן פגעה בראשו של המערער ופצעה אותו; המערער נפל ארצה והמחשב נשמט מידיו. א"א הרים את המחשב מהרצפה ונמלט מהמקום יחד עם ע"ב. המערער הורשע, כאמור, בעבירה של דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובהחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(4) לחוק.

ג.

בתסקיר שירות המבחן תואר צעיר, חייל בשירות חובה, בעל דפוסי תקשורת בעייתיים, והוסף כי העבירה בוצעה על רקע רצון ליצור תחושה של ריגוש, וכמענה לצורך בסיפוק מיידי וברווח מהיר. עוד צוינה התחושה כי למערער צורך להרגיש בעל ערך, שייך ומקובל, וכי באופן זה של מעורבות במעשי בריונות משיג הוא זאת מן החברה השולית שאליה השתייך. נוכח העובדה שמדובר בצעיר המביע נכונות ורצון להשתלב מחדש בחברה נורמטיבית, המליץ התסקיר על שעות שירות לתועלת הציבור, ובכך לבחון מחדש את חזרתו לצבא.

ד.

בית המשפט הטעים, כי המעשים חמורים, וכי שיקולי הגמול וההרתעה מחייבים מאסר לתקופה ממשית. הודגש, כי יציאתם המתוכננת של השניים "'לצוד' עוברי אורח תמימים וליטול מהם את רכושם" משוה למעשים חומרה יתרה, וכי מעשים כמעשה המערער וחברו יוצרים אוירה של חוסר ביטחון אישי ופוגעים באיכות החיים של הפרט והציבור. בית המשפט ציין, כי לא מיצה עם המערער את הדין, בהביאו בחשבון כי זהו מאסרו הראשון, ואת החשש המובע בתסקיר מהשפעה עבריינים על המערער במאסר. על המערער הוטלו שנת מאסר ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. כן הושתו על המערער לשלם סכום התחייבות שהוטל בתיק אחר, ת"פ 109/09 בבית משפט השלום בדימונה, בסך 6,000 ₪, וכן לשלם לא"א ביחד ולחוד עם הנאשם הנוסף פיצוי בסך 700 ₪.

ה.

המערער נדון ביום 11.4.10 במסגרת ת"פ 109/09 הנזכר בגין עבירות מ-2009-2008 של תקיפת עובד ציבור, איומים וגניבה; בארבע הזדמנויות שונות נטל המערער מקטינים את מכשירי הטלפון הנייד שלהם. בית המשפט שם החליט שלא להרשיע את המערער ולנקוט בדרכי טיפול לפי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, והטיל עליו התחייבות בסך 6,000 ₪ להימנע במשך 18 חודשים מביצוע כל עבירת

רכוש

וכל עבירות אלימות, פיצוי המתלוננים ורכישת ספרות מקצועית בנושא חינוך לסובלנות. והנה אך חלפה שנה, והמערער - שבית המשפט לנוער נהג עמו כראוי לבית משפט לנוער, ברוח "שיקומית" - חזר לסורו.

הערעור

ו.

לטענת המערער, העונש שהוטל עליו חמור בהרבה מזה שהוטל על הנאשם הנוסף, שהיה אמנם קטין; הלה נענש בצו מבחן, חתימה על התחייבות ופיצוי למתלונן. באופן שאינו עולה בקנה אחד עם עקרון האחידות בענישה. הודגשו גילו הצעיר של המערער, והעובדה הנטענת כי חלקו לא היה גדול משל הנאשם הנוסף. כן נטען, שלא ניתן משקל לכך שלא נגרם נזק בגוף למי מהמתלוננים. הוסף, כי העונש שהוטל על המערער בולט בחומרתו היתרה על רקע המלצת שירות המבחן, וכי בית המשפט התעלם משיתוף הפעולה של המערער עם גורמי השיקום, ומרצונו הכן בחיים נורמטיביים.

ז.

בתסקיר שירות המבחן שבו עיינו טרם הדיון הודגש מזה הצורך בענישה מוחשית שתבהיר למערער את חומרת מעשיו, אך מזה הועלה חשש כי ענישה מחמירה של מאסר בפועל בשלב שבו מצוי המערער, תעמיק את מעורבותו העבריינית ותפגע בסיכוייו לשיקום עתידי. צוין, כי המערער מצוי על פרשת דרכים, ומביע שאיפה לניהול אורח חיים נורמטיבי. שירות המבחן המליץ להמיר את המאסר בפועל בעבודות שירות בצירוף צו מבחן לשנה.

ח.

בדיון בפנינו נטען מטעם המערער, כי הפער בינו לנאשם האחר

קיצוני, בפרט נוכח העובדה שחלקם בעבירה זהה. בא כוח המשיבה הדגיש, כי למערער עבר פלילי המלמד על דפוס התנהגות חוזר, וכי התערבות בגזר דינו של בית המשפט קמא משמעה הליכה לקראת המערער על חשבון האינטרס הציבורי. נציגת שירות המבחן ציינה, כי המערער מצוי על פרשת דרכים ומבין את החשיבות בטיפול, אך מאפייניו וכוחו אינם חזקים דיים לאפשר לו לחזור לבית האסורים מבלי שיהיו לכך השלכות לא פשוטות.

הכרעה

ט.

המדובר באדם צעיר אשר כבר הספיק להכיר את רשויות אכיפת החוק ולהסתבך בפלילים. העבירות בפרשה זו כשלעצמן יש בהן חומרה המדברת בעדה, המחייבת הגנה על אינטרס הציבור. ולצד זאת, המערער היה בעת מעשה בגיר (בן 20) לעומת הנאשם האחר שהיה קטין בן 17; עבירותיו ועברו היו חמורים יותר. אך עדיין דומה שיש מקום להידרש במידת מה לפער בענישה בין שניים השותפים בפרשה אחת, וכמובן ניצב שיקול השיקום, והמערער מביע חרטה, הנראית לשירות המבחן כנה, על מעשיו ועל התקרבותו לעולם העברייני, ומצהיר על רצונו לצאת ממעגל הפשע; עולה נכונותו לטיפול ולבניית עתידו מחוץ לעולם הפשיעה.

י.

בשקלול הדברים, אילולא שיקול השיקום על פי העולה מתסקיר שירות המבחן, לא היינו מהססים לקבוע כי העונש ראוי ואפשר שאף ניתן היה להחמיר בו, כפי שציין בית המשפט קמא. אולם בפנינו ניצב מערער צעיר ביותר, שזו תהא לו הפעם הראשונה מאחורי סורג ובריח. המערער אמנם חטא בעשייתם של מעשים שגם לו היה נהיר הפסול שבהם, אולם ביקשנו לתת ביטוי רב יותר לשיקולי השיקום. הבאנו בחשבון גם את מעצר הבית והאיזוק למשך תקופה לא קצרה. אך העבר וחומרת המעשה, וההגנה על הציבור, אינם מניחים לנו להוריד את הרף עד לעבודות שירות כהמלצת שירות המבחן, ועל כן סברנו להעמיד עונשו של המערער על תשעה חודשי מאסר. שאר רכיבי גזר הדין יוותרו בעינם. אנו מביעים את התקוה כי המערער יזכה להתחשבות שלטונות צה"ל לעניין גיוס.

י"א.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 10.6.12 עד שעה 1000 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם. בתקופה זו יוכל המערער לפנות לשירות בתי הסוהר למיון מוקדם ראוי לקראת שיבוצו.