ע"פ 9222/03 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בין המערער למתלוננת, אזרחית קולומביאנית ששהתה בישראל שלא כדין, התקיימה מערכת יחסים קרובה, שבחודש פברואר 2002 באה אל סיומה. נראה, כי המערער התקשה להשלים עם פרידתו מהמתלוננת, ומשנודע לו כי הכירה גבר אחר, הוא תקף אותה, כך לטענת המשיבה, ובחודש יולי 2002 אף הצית את הדירה בה שהתה עם בן-זוגה הנוכחי. שני האחרונים נלכדו בדירה ללא יכולת להיחלץ ממנה, הואיל ובחוץ המתין להם המערער כשהוא אוחז בסכין, ורק לאחר ששכנים הזעיקו את כוחות ההצלה, נמלט המערער מהמקום.

המערער הורשע לאחר שמיעתן של ראיות, בעבירה של הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וזוכה מעבירות נוספות שיוחסו לו (סחיטה באיומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש). בעקבות כך גזר לו בית המשפט המחוזי 12 חודשי מאסר, 14 חודשי מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננים בסכום של 10,000 ש"ח, כל אחד.

הן המערער והן המשיבה לא השלימו עם גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ואת השגותיהם הביאו בפנינו, זה לקולא וזו לחומרה. המערער טען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לעובדה ששיתף בעבר פעולה עם גופי חקירה ממלכתיים, ולמעשה עסק בכך גם לאחרונה. כן נטען, כי לא ניתן משקל נאות לנסיבותיו האישיות החריגות – הוא שימש מודיע גם בקולומביה, ונאלץ לנוס על נפשו מאחר שנשקפה שם סכנה לחייו. מנגד, הוסיף המערער וטען, כי גם בכליאתו בישראל כרוכה סכנה, והיא אף תימנע ממנו לנסות לקבל מעמד בישראל לאחר שישא בעונשו. מנגד, סבורה המדינה, כי העונש שהושת על המערער נוטה לקולא, והוא חורג מרמת הענישה המקובלת.

השקפתה של המדינה מקובלת עלינו. המערער הצית בשעת לילה מאוחרת דירה שדייריה נלכדו בה, ודומה כי לא קשה לשער עד כמה חמורה היתה עלולה להיות תוצאתו של המעשה, לולא התערבותם של אותם שכנים שהזעיקו את כוחות ההצלה. התנהגות חריגה מסוג זה מרמזת יותר מכל על הסכנה הנשקפת מהמערער. אם תוסיף לכך גם את הצורך להרתיע את הרבים, שוב אין מנוס מהמסקנה כי העונש שגזרה הערכאה הראשונה הנו מתון יתר על המידה, ולמעשה מחטיא את מטרות הענישה כולן. אכן, נסיבותיו האישיות של המערער חריגות הן, ונכון היה לתת עליהן את הדעת שעה שניגש בית המשפט לגזור את העונש, אולם התוצאה הסופית מלמדת כי המשקל שניתן לאותן נסיבות רב במידה ניכרת מהמתחייב, ומכאן החלטתנו לקבל את ערעור המדינה.

אנו דוחים אפוא את הערעור בע"פ 9222/03, ומקבלים את הערעור בע"פ 9444/03, במובן זה שתקופת המאסר בה ישא המערער בפועל תעמוד על שנתיים, מהן ינוכו ימי מעצרו. יתר חלקיו של גזר הדין, יוותרו על כנם.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, ביום י"ט בסיוון תשס"ה (26.6.2005), עד לשעה 11:00.

הערבויות שהפקיד המערער, תעמודנה בעינן עד להתייצבותו כאמור.