ע"פ 9252/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (הרכב השופטים אופיר-תום, סגנית נשיא, סוקולוב ושנלר) ביום 3.10.06 בתפ"ח 1006/06. המערער נדון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות, פיצוי של

5,000 ₪, מאסר על תנאי לשמונה עשר חודש ופיקוח שירות המבחן למבוגרים לשנה ומחצית השנה.

ב.

כנגד המערער – יליד 1951 – הוגש תחילה כתב אישום בעבירות אינוס אשתו דאז, מעשה סדום, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, בפברואר 2003. לימים, במו"מ עם הפרקליטות, תוקן כתב האישום כך שעניינו גידוף כלפי המתלוננת ואחר כך הכאתה ובעיטה ברגליה, והמשך הכאה וכן סטירה תוך שהמערער אוחז בבנם הקטין (אז כבן שנתיים); העבירות שיוחסו למערער בכתב האישום המתוקן היו תקיפה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977), ואיומים

(עבירה לפי סעיף 192 לחוק).

ג.

(1) המערער הודה בכתב האישום המתוקן. הוצג גם תסקיר שירות הרווחה שהוגש לבית המשפט לענייני משפחה, אשר בו תואר בין השאר קשר טוב של המערער עם בנו הקטן. הומלצו הסדרי ראיה. בית המשפט המחוזי עיין בתסקיר שירות המבחן למבוגרים, שלאחר תיאור רקע נורמטיבי של המערער מזה וקשיים בזוגיות מזה (בינתיים נפרד כאמור מאשתו), המליץ על ענישה בעלת גוון שיקומי, על ידי העמדה במבחן למשך שנה וחצי.

(2) בהסדר הטיעון לא היתה הסכמה בנושא העונש. התביעה עתרה למאסר בעבודות שירות (לאחר עיון בתסקיר – ראו להלן), וההגנה ביקשה הימנעות ממאסר.

(3) בית המשפט קמא ציין את הקושי שהצביע עליו המערער לביצוע עבודות שירות בשל חשש הנוגע לפרנסתו. בית המשפט סבר כי אין להסתפק בעונש שאין בו רכיב מאסר, וזאת בשל הרושם הקשה של אירוע העבירה כעולה מכתב האישום, והצורך למגר אלימות במשפחה, על פי פסיקתו של בית משפט זה. בית המשפט ראה את עונש המאסר בעבודות שירות שביקשה התביעה, כעונש מינימלי הנוטה לקולה, ושיש לכבדו אך בשל מדיניות אי ההתערבות בהסדרי טיעון אשר אינם חורגים משמעותית מנוסחת האיזון. לפיכך הוטלו על המערער העונשים כאמור; לעבודות השירות הופנה לבית החולים "צהלון" ביפו, ואף מילא שבועיים מתוכן; לאחר מכן עוכב הביצוע.

(4)

המערער הגיש את ערעורו בעצמו, ונימוקיו ניתנו על ידי הסנגוריה הציבורית, שחלקה על תיאור דמותו של המערער בגזר הדין קמא; נטען כי עובדות כתב האישום עניינן מקרה יחיד; נטען גם כי לא יוחס בגזר הדין משקל ראוי לשיקולי השיקום. המערער תואר כאדם קשה יום ללא עבר פלילי, שפוטר מעבודתו משהחל לבצע את עבודות השירות, ומצבו הכלכלי דחוק, לרבות בשל חובות המזונות המוטלות עליו. נתבקש איפוא ביטול עונש המאסר בעבודות שירות.

(5) לקראת הדיון בפנינו הוגש תסקיר מעדכן של שירות המבחן; נמסר על קשר סדיר עם הבן מזה, קשיים כלכליים המטרידים את המערער מזה, וכן דווח על הפקת לקחים מצד המערער. הומלץ על שילוב בעבודות לתועלת הציבור בהיקף שעות הולם.

ד.

(1) בדיון בפנינו טענה באת כוחו המלומדת של המערער, מטעם הסנגוריה הציבורית, כי יש חשש שעצם הגשתו של התיק (שהחל כזכור באישום באונס) בבית המשפט המחוזי העלה את רף הענישה, ובית המשפט אולי הושפע מכתב האישום המקורי; הוגשו דוגמאות פסיקה מבתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום למקרים דומים של עבירות אלימות במשפחה, שבהם הוטלו מאסרים על תנאי או מאסרים על תנאי ושל"צ (או התחייבות כספית). נטען כי בית המשפט קמא ייחס פרשנות חריפה מדי לעובדות כתב האישום, ומצבו הכלכלי של המערער – אדם שנולד וגדל בסביבה קשה, אך הלך בדרך הישר וזו לו מעידה חד פעמית – מצדיק התערבות בגדרי הערעור, כדי למנוע פגיעה קשה במערער.

(2) בא כוח המדינה ציין כי האלימות שהופעלה לפי עובדות כתב האישום באה על רקע מערכת יחסים שתוארה בתסקיר ולא כרעם ביום בהיר, וחמת הזעם שהופגנה על-ידי המערער באירוע ראויה לגינוי עונשי; אין המדובר בעונש המצדיק התערבות.

(3) באת כוח שירות המבחן איפיינה את המקרה כמיוחד; האירוע נתפס כיוצא דופן, והמערער – כאדם המשקיע מאמצים לתפקוד תקין; מאסר בפועל בעבודות שירות מהוות גם סטיגמה, מה שאין כן בשל"צ ולוא גם בהיקף נרחב.

ה.

(1) לאחר העיון לא ראינו מקום להתערבות בעונש. ראשית ועיקר, האירוע בו הודה המערער בהסדר הטיעון ועליו נשפט הוא חמור דיו להצדיק מאסר עבודות שירות. ליבנו עם מצוקותיהם של אנשים קשי יום, אך בנסיבות הקיימות בישראל, למרבה הצער, ונוכח ריבוי מקרי האלימות, אין לנו דרך להיאבק בכך אלא בענישה. מבלי שנקל ראש באינדיבידואליות של ההכרעות, אלימות ופגיעה בגוף הזולת – מכל שכן במשפחה – מצדיקה ענישה שיש בה אלמנט הרתעתי. בגדרי האתוס היהודי והמשפט העברי ראו רמב"ם, הלכות חובל ומזיק ה', א'-ב'; "אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו ... אפילו להגביה ידו על חבירו אסור ...". ועל היחס לאשה נאמר ( שם, הלכות אישות ט"ו, י"ט) "וכן ציוו חכמים, שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו ... ולא יטיל עליה אימה יתרה ...". גם אם היו מקרים של ענישה מקלה יותר, ומבלי שנביע דעה קונקרטית על תיק זה או אחר שהוצג לנו שבו הקלו בתי המשפט, איננו רואים כל עיקר מאסר שירוצה בעבודות שירות כסוג ענישה מחמיר המצדיק התערבות על ידי ערכאת ערעור. עונש זה אמנם "סטיגמטי" יותר משירות לתועלת הציבור, אך במהות השוני אינו רב; האדם דר בביתו, ומעבר לשעות עבודות השירות חי את חייו הרגילים, ולאו מילתא זוטרתא היא. סוף דבר, גם אם הלב הסוציאלי תומך בגישת שירות המבחן, המוח הדואג למאבק באלימות מוליך לכיוון מחמיר יותר, וכאן לא היתה החמרה יתרה.

(2) אחר הדברים האלה, מתבקש ככל האפשר, נוכח מצבו הדחוק של המערער עליו אין חולק ונוכח עברו הנקי, כי הממונה על עבודות שירות, יבדוק אפשרות שעבודות השירות ירוצו באופן שיאפשר למערער גם להשתכר למחייתו בשאר שעות היום. למשל, בית חולים "צהלון" שבו שובץ הוא מוסד המתפקד, מטבע הדברים, לאורך היממה כולה וסופי שבוע, ועל כן ניתן אולי למצוא הסדר של גמישות בשעות הריצוי, מבלי לפגוע בעצם החובה ובמכסת השעות. הממונה על עבודות שירות יואיל לבדוק זאת ולהגיש לנו בתוך 30 יום הודעה מעדכנת באשר למערער, ובעקבותיה נחליט (ללא צורך בזימון דיון).