ע"פ 9267/99 אברהם אלון נ. מדינת ישראל

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בביצוע מעשה מגונה בקטינה, עבירה על סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 בנסיבות שבסעיף 345(ב)(1) לחוק. בית-המשפט גזר על המבקש עונש מאסר למשך 36 חודשים, מהם 20 חודשים לריצוי בפועל ו- 16 חודשים על תנאי. המבקש ערער על גזר דינו לבית-משפט זה, ובבקשה שבפני מבקש הוא כי גזר דינו יעוכב עד להכרעה בערעור.

נראה כי במהלך הדברים הרגיל לא היה מקום להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, שכן על פני הדברים - בהתחשב בחומרת העבירה בה הורשע המבקש - לא החמיר עימו בית-המשפט קמא במידת העונש שגזר עליו. מנגד, מעיון בהודעת הערעור שהגיש המבקש עולה כי עיקר טיעוניו של בא-כוחו בערעור, נסבים על נתוניו המיוחדים ועל פגיעותו הרבה של המבקש, המצדיקים לטענתו כי עונש המאסר שהוטל עליו ירוצה בעבודות שירות. לעניין זה הפנה בא-כוחו של המבקש לחוות דעת של פסיכולוג המטפל במבקש ולחוות דעת של שירות המבחן אשר המליץ שלא להטיל על המבקש עונש של מאסר בפועל. בנסיבות אלה יש חשש כי ביצוע גזר הדין גופו, בטרם שמיעת הערעור, ימנע מהמבקש את ההזדמנות להעלות את טיעוניו לעניין העונש בפני ערכאת הערעור. בהתחשב בכך שמדובר בערעור ששמיעתו אינה כרוכה במורכבות מיוחדת, נראה לי כי האיזון הראוי במקרה שבפני הוא לקבוע את שמיעת הערעור למועד קרוב ולעכב את ביצוע גזר הדין עד למועד זה.

אשר על כן אני מורה כי ערעורו של המשיב ייקבע לשמיעה לא יאוחר ממחצית חודש פברואר 2000. ביצוע גזר הדין יעוכב עד לשמיעת הערעור, בכפוף למתן ערבויות להבטחת התייצבותו של המבקש לדין כאמור בהחלטת בית-המשפט המחוזי.