ע"פ 9273/04 גרשון אברמוב נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

המערער הורשע על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של הבאת אדם לשם עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 201 לחוק העונשין, יחד עם סעיף 203(א) תשל"ז-1977 וכן בעבירה של סרסרות למעשי זנות, לפי סעיף 199(א)(2) לחוק הנ"ל. בית-המשפט המחוזי הטיל על המערער עונש של שש שנות מאסר, מתוכן 4 שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי. כמו-כן, חויב המערער לפצות את המתלוננת בסכום של 5,000 ש"ח.

באת-כוח המערער טענה בפנינו, כי בית-המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה בעונשו של המערער ולא נתן משקל ראוי לעובדה, כי העבירה בוצעה לפני למעלה משלוש שנים וגם בכך שלא נתן משקל לעובדה, שהמערער שהה בתנאי מעצר בית לתקופת ממושכת.

באת-כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור ולהשאיר על כנו את גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי.

לאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים, עיינו בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי ולאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

אין צורך להכביר במילים לגבי חומרתן של העבירות בהן הורשע המערער. עבירות קשות ובזויות הן, אשר פוגעות בכבודו ובחירותו של אדם. התופעה של עבירות הסרסרות לזנות הפכה להיות, למרבה הצער, מזה זמן, לתופעה נפוצה מאוד בחברתנו ושומה על בתי-המשפט לנקוט במדיניות ענישה מחמירה בעבירות מסוג זה, וזאת על-מנת לבער נגע זה מחברתנו.

העונש שהוטל על המערער, אמנם אינו עונש קל, אך יחד עם זאת העבירות בהן הורשע קשות וחמורות הן. העונש משקף מדיניות ענישה ראויה במקרים מסוג זה ואינו נוטה לחומרה במידה אשר מצדיקה את התערבותנו.

סוף דבר, הערעור נדחה.