ע"פ 9283/11 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הינו קטין, יליד חודש ינואר 1995. בית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב הרשיע את המבקש בביצוע עבירות של מעשי סדום ומעשים מגונים. מדובר במעשים שבוצעו בקטין אחר, יליד שנת 2001, בקיץ של שנת 2009 ובאביב של שנת 2010. ההרשעה באה בעקבות הודאתו של המבקש בעובדות של כתב אישום מתוקן, ולאחר שבית המשפט מצא כי אין להסתפק בקביעה שהמבקש ביצע את המעשים המיוחסים לו. בגזר הדין נקבע כי יוטל מאסר בן 36 חודשים, מתוכם 24 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, חויב המבקש לשלם פיצוי בסך 20,000 ש"ח. המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה. עם הגשת הערעור הוא עתר לעיכוב ביצועו של עונש המאסר לריצוי בפועל. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.

סבורני, כי במקרה דנא ראוי אכן לעכב את ביצועו של עונש המאסר עד להכרעה בערעור. שיקול מרכזי לעניין זה הינו גילו הצעיר של המבקש ובנוסף לכך, ההמלצה של שירות המבחן בתסקיר שהוגש לבית משפט קמא ביום 18.9.2011. מתברר, כי המבקש שהה מספר חודשים במעצר בית ולאחר מכן נקלט בפנימייה בה הוא מצוי כיום. המבקש ומשפחתו מקיימים קשר שוטף עם שירות המבחן. לדברי השירות, המבקש משתף פעולה בטיפול הניתן לו, וזוכה לתמיכה של המשפחה. השירות המליץ לבית המשפט המחוזי כי המבקש ימשיך לשהות בפנימייה בכפוף למעקב של שירות המבחן בלא שיוטל מאסר בפועל. אכן, בית המשפט המחוזי לא קיבל את ההמלצה להימנע מהטלת מאסר בפועל, אך דעתי היא כי ראוי שההמלצה של שירות המבחן תיבחן על ידי ערכאת הערעור בעוד המבקש נמצא בפנימייה וממשיך לקבל טיפול.

3.

אשר על כן, הנני מחליט להיעתר לבקשה. המבקש ימשיך לשהות בפנימייה בה הוא נמצא, והכל בפיקוח של שירות המבחן. כל זאת עד להכרעה בערעור. הערעור יישמע תוך חצי שנה.