ע"פ 9286/10 רביע תרקמאן נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפיה נדחתה בקשת המערער לעכב את ביצוע עונש המאסר של שנתיים אשר נגזר עליו. המערער מסתייג לא רק מהתוצאה, אלא אף מהדרך הדיונית שהובילה אליה. בית המשפט לא קיים דיון במעמד שני הצדדים ודחה את הבקשה מבלי לנמקה, פרט לקביעה הכללית שלא קיימים "אותם שיקולים יוצאי דופן וחריגים המצדיקים הפסקת בצוע העונש".

2.

דין הערעור להתקבל. ההלכה הפסוקה היא שבבקשה מעין זו – עיכוב ביצוע עונש בהליך פלילי - יש לקיים את הדיון במעמד שני הצדדים. אי קיום דיון כזה יוביל להחזרת העניין לבית המשפט שדן בבקשה (ראו למשל ע"פ 2653/05 סימנטוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) וע"פ 4109/05 אבו הדואן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עם זאת, הסניגור הבהיר כי דיון בערעור גופו קבוע לשמיעה ביום שני הבא. במצב זה ייתכן ויתייתר הצורך בשמיעת הבקשה. אולם, הסניגור הוסיף כי שוקל הוא הזמנת תסקיר במסגרת הערעור, ואם בקשתו זו תתקבל – יהיה מעוניין לעמוד על בקשתו לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

3.

במפגש בין השיקולים העקרוניים והמעשיים של העניין הנני מחליט כדלקמן: המערער יהא רשאי להגיש בקשה לקיום דיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, וזאת תוך שבועיים מהיום. היה ותוגש בקשה כאמור, יש לקיים דיון בנדון בהקדם, תוך הזמנת הצדדים.