פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 931/10 מחמוד תאיה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערער הורשע באינוס בנסיבות מחמירות של קטינה מתחת לגיל 16 במסגרת הסכם טיעון ונדון לשנתיים וחצי מאסר. בית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת העונש, משום שהעונש לא חרג מהסכם הטיעון ומשום חומרת התקיפה המינית. נקבע כי התנהגות כזו מחייבת תגובה בחומרה.

העובדות

המערער והנאשם הנוסף שתו משקה חריף עם קטינה מתחת לגיל 16 בחוף הים, ואחר כך הובילו אותה למכונית והפשיטו אותה מבגדיה. המערער נישק אותה בחזה והחדיר אצבעות לאיבר מינה. המערער הודה והורשע באינוס בנסיבות מחמירות במסגרת הסכם טיעון, ונדון לשנתיים וחצי מאסר ולפיצוי של 10,000 ש"ח.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להקלה בעונשו של המערער שהורשע באינוס בנסיבות מחמירות של קטינה מתחת לגיל 16 במסגרת הסכם טיעון?

הלכות

  1. 1

    כאשר בית המשפט המחוזי לא חרג ממסגרת הענישה שהוצעה בהסכם הטיעון, אין מקום להתערבות בעונש, ובמיוחד בתקיפה מינית חמורה של קטינה שלא יכלה להתנגד.

    ״הואיל ובית המשפט המחוזי לא חרג ממסגרת הענישה אותה הציעו לו הצדדים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    תקיפה מינית חמורה על רקע מיני של קטינה מחייבת תגובה בחומרה, והנאשמים שניצלו את מצבה ואת חוסר יכולתה להתנגד מצדיקים ענישה קשה.

    ״על התנהגות זו היה מצווה בית המשפט להגיב ביד קשה, ולא מצאנו דבר בגזר הדין״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • אינוס
  • נסיבות מחמירות
  • קטינה
  • הסכם טיעון
  • מאסר על-תנאי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

931/10

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט

י' דנציגר

כבוד השופט י' עמית

המערער:

מחמוד תאיה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר-דינו של בית המשפט

המחוזי תל-אביב , מיום 20.12.2009, בת.פ.ח. 1020/07, שניתן על ידי השופטים: נ'

אחיטוב, מ' דיסקין, ר' בן-יוסף

תאריך הישיבה:

ו' בטבת התשע"א

(13.12.10)

בשם המערער:

בשם שירות המבחן:

עו"ד אחמד עיראקי

גב' ברכה וייס

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

בתאריך

8.2.07 נסע המערער עם הילאל לדאוי וקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים (להלן: המתלוננת) לחוף הים בנתניה, שם לגמו שלושתם משקה חריף עד שהשתכרו. בהמשך, נפלה המתלוננת על הארץ, ואז נגעו המערער והילאל בחזה ובהמשך הובילו אותה למכוניתם שם הפשיטו אותה מבגדיה. המערערים ישבו לצידה כשאיבר מינם חשוף, נישקו אותה בחזה והחדירו אצבעות לאיבר מינה.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירת אינוס בנסיבות מחמירות, ובגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, דן אותו לשנתיים וחצי מאסר, תקופה דומה של מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח.

המערער עותר כי נקל בעונשו, ולכך אין בידינו להיעתר. ראשית , הואיל ובית המשפט המחוזי לא חרג ממסגרת הענישה אותה הציעו לו הצדדים. שנית , וזה העיקר, הואיל ומדובר בתקיפה חמורה על רקע מיני של קטינה שבעת האירוע טרם מלאו לה 16 שנים. המערער וחברו ניצלו את מצבה ואת חוסר יכולתה להתנגד, ועשו בגופה ככל העולה על רוחם. על התנהגות זו היה מצווה בית המשפט להגיב ביד קשה, ולא מצאנו דבר בגזר הדין אשר יצדיק את התערבותנו.

אי-לכך, הערעור נדחה.

ניתן היום, ו' בטבת התשע"א (13.12.2010).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1כאשר בית המשפט המחוזי לא חרג ממסגרת הענישה שהוצעה בהסכם הטיעון, אין מקום להתערבות בעונש, ובמיוחד בתקיפה מינית חמורה של קטינה שלא יכלה להתנגד.
  2. 2תקיפה מינית חמורה על רקע מיני של קטינה מחייבת תגובה בחומרה, והנאשמים שניצלו את מצבה ואת חוסר יכולתה להתנגד מצדיקים ענישה קשה.