ע"פ 932/07 עומר הייב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

במהלך קטטה שפרצה בחודש נובמבר 2005 בערב אל הייב, דרס אחיו של המערער למוות אדם אחר, ובעקבות כך הועמד לדין, הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, ונדון לשלוש שנות מאסר. כתוצאה מאותו אירוע קשה נאלצו המערער ואחרים לעזוב את כפרם ועברו לטובה-זנגרייה. מאז ניסה המערער מספר פעמים לשוב לכפרו, אולם התושבים במקום דחו אותו. בתאריך 5.10.06 עשה המערער ניסיון נוסף מסוג זה, ועד מהרה הוא התפתח לחילופי דברים קשים, קללות ואיומים, ובהמשך גם מעשי אלימות. בעקבות כך נטל המערער רובה אותו החזיק מכח שרותו בצבא הקבע, יצא למרפסת, והחל לירות לכל עבר. נטען, כי מאחד הכדורים נפגע אדם בבטנו, והדבר חייב את אשפוזו לצורך קבלתו של טיפול רפואי.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירה על חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, דן אותו בית המשפט המחוזי ל-18 חודשי מאסר ושנה מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו, בו משיג המערער כנגד העונש שהושת עליו, נטען כי הוא נאלץ לשוב לכפרו הואיל ונותר ללא קורת גג, לאחר שאחותו אצלה התארח ביקשה ממנו לעזוב. המערער הוסיף וטען את אלה: השימוש שעשה בנשק נועד להגן על עצמו ועל בני משפחתו מפני אלה שתקפו אותם; הוא נושל מביתו שלא כדין, וידן של רשויות החוק אליהן פנה קצרה מלהושיעו; האירועים נושא הדיון גרמו להתדרדרות במצבה של אמו ולמותה, וחרף בקשתו מנעו ממנו בני משפחת הנפגע לקבור אותה בכפר הולדתה; המערער הנו המפרנס היחיד של משפחתו המונה 10 נפשות; ולבסוף, נטען כי המערער שירת ומשרת את המדינה בנאמנות במסגרת כוחות הביטחון.

אכן, נסיבותיו של המערער קשות הן, והמצוקה אליה נקלע ברורה לנו. ברם, הוא בחר להרתיע את התוקפים בירי מכוון מנשק חם, ובכך חרג במידה רבה מתגובה סבירה שאפשר והיתה מזכה אותו באחת ההגנות הקבועות בחוק העונשין, התשל"ז-1977. כך או כך, נסיבותיהם של המעשה והעושה היו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, שגזר למערער תקופת מאסר מאוזנת ומתונה. נוכח כל אלה ולאור שחרורו הקרוב של המערער, לא ראינו מקום להתערבותנו, ולפיכך, הערעור נדחה.