ע"פ 934/06 אולג ברזובסקי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי המערער, אולג ברזובסקי, הציע לשניים אחרים – ארקדי אימנילוב (להלן: ארקדי), ואיגור קיסלר (להלן: איגור) לבצע שוד בדירה בה התגורר איליה פייגלמן (להלן: המנוח) בקרית חיים, ובהמשך להמית את קורבנם. על פי המוסכם בין הצדדים, הגיע המערער לדירת המנוח ביום 25.12.00, וניסה לשכנעו להיפגש עם שני שותפיו אותם הציג כאנשי פרסום. המנוח סרב לקיים את המפגש באותו יום, ועל כן ניצל המערער את ביקורו בדירה כדי לעמוד על נתוני הזירה. בתאריך 28.12.00 שב המערער ויצר קשר עם המנוח, וזה הביע נכונות לפגוש את "אנשי הפרסום" כחלוף שעה. המערער, שלטענתו, נאלץ היה לנסוע למקום אחר, עדכן את שותפיו ואלה הגיעו לדירת המנוח, ומיד עם כניסתם הם תקפו אותו. בהמשך, הם שדדו מקורבנם סכום לא גדול של מזומנים, כרטיסי אשראי, פנקס צ'קים, תכשיטים, מחשב נייד, מצלמה, מצלמת וידאו, תקליטורים וצרור מפתחות לרכב ולדירה. לאחר מכן, ניגשו השניים להמית את המנוח. הם חנקו אותו ודקרו אותו מספר פעמים רבות בחזהו, בגבו ובצווארו. כתוצאה מכך השיב המנוח את נשמתו לבוראו.

2.המערער ושותפיו הועמדו לדין באשמת ביצוען של עבירות רצח, שוד, וקשירת קשר לפשע, ובית המשפט המחוזי הרשיעם בכל העבירות שיוחסו להם. בהמשך, נדון המערער למאסר עולם ועוד 5 שנים, במצטבר. בערעור שהתקיים בפני בית המשפט העליון (ע"פ 2948/03), הוחלט לזכות את המערער, מחמת הספק, מעבירת הרצח, ולהותיר את ההרשעה בעבירות האחרות על כנה. הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי לגזירת העונש מחדש, והפעם נדון המערער ל-12 שנות מאסר ושלוש שנים מאסר על-תנאי.

3.בערעור שבפנינו מלין המערער כנגד העונש שהושת עליו. נטען, כי העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת, ולא ניתן בו משקל ראוי לכך שעד לזיכויו בבית המשפט העליון, הוא היה בבחינת חשוד בביצוע רצח. כתוצאה מכך נמנעו מהמערער חופשות, ומצבו התדרדר. עוד נטען, כי אשת המערער חולה, וכליאתו הממושכת הביאה אותה ואת ילדיו לסף רעב, עד שהם נזקקים לסיוע כדי להשיג לפחות את מזונם.

4.נקודת המוצא להכרעה בערעור זה, היא קביעתו של בית המשפט העליון בערעור כנגד הכרעת הדין, לפיה המערער "היה בעל מודעות, למצער, כי השוד לא יוכל להתממש בלא פגיעה גופנית אלימה במנוח... במנהיגותו את חבורת הקושרים, ובהיותו המוציא והמביא בכל הקשור לשוד המנוח, חמור חלקו של [ המערער ] ביחס לקושרים האחרים, בכל הנוגע לעבירת הקשר והשוד" (ראו עמ' 35 לפסק הדין, סעיף 23). בית המשפט הוסיף וקבע (בעמ' 34): "[ המערער ] שימש הרוח החיה ביוזמת הקשר הפלילי, ובנקיטת הצעדים להוצאתו מן הכח אל הפועל, עד לשלב ביצועו הלכה למעשה – שלב שבו הרחיק עצמו ביודעין מחבורת הקושרים והותיר להם לבצע בפועל את העבירות, מהן ביקש להפיק, לאחר מעשה, טובת הנאה מלאה... העדרו מזירת הפשע אינה גורם לקולא בעונש. היא אינה משקפת התרחקות וחרטה מביצוע המעשים הפליליים אלא מעשה של תחכום שנועד לאפשר לו לזכות מפירות העבירה מבלי לטמא ידיו בביצועה".

אכן, בגין עבירות שוד נגזרים, בדרך כלל, עונשים קלים מאלה שהושתו על המערער. אולם המערער איננו "שודד מן השורה", אלא מי שעמד בראש הקשר הפלילי, אשר מלכתחילה היה ברור כי ביצועו עלול להיות מלווה באלימות, שהרי אין זה ברור כלל כי קורבן השוד יסכים לגזילת רכושו ללא מאבק. מערער זה, ובמיוחד נוכח קביעותיו של בית משפט זה בפסק הדין בערעור, הנו אדם חסר עכבות, ממנו נשקפת סכנה מוחשית לכלל, וככזה היה נכון להרחיקו מהציבור לתקופה ממושכת, הן כדי לגמול לו על מעשיו הקשים, והן כדי להגן על הציבור מפניו.

נוכח האמור, דינו של הערעור להדחות, וכך אנו מורים.