ע"פ 9345/08 מדינת ישראל נ. מוחמד בדראן

השופט א' א' לוי:

בגדרו של הסדר טיעון הודה המשיב בעובדות שיוחסו לו בכתב-אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה. נטען, כי בין המשיב לדודיו מצד אמו פרץ ויכוח, במהלכו הוציא מטען חבלה מאולתר וזרק אותו לעברם. אותה שעה עברו במקום הולכי רגל תמימים, והמטען שהתפוצץ גרם לפציעתם. שניהם הובהלו לבית חולים, כאשר אחד מהם פצוע בכף ידו ובירכו, ואילו האחר נפצע קשה בפיו.

בעקבות הודאתו הורשע המשיב בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירות בנשק, לפי סעיפים 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1), וכן סעיף 144(א)+(ג)(1) לחוק העונשין. על כל אלה נדון המשיב ל-42 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הנפגעים, האחד – בסכום של 20,000 ש"ח והאחר – בסכום של 7,500 ש"ח.

המדינה סבורה כי העונש אותו גזר בית המשפט המחוזי אינו משקף נכונה את חומרת המעשה בו חטא המשיב, באשר מטען החבלה המאולתר בו השתמש היה עלול לגרום לפיגוע המוני.

השקפת המדינה מקובלת עלינו. האירוע בו עוסק ערעור זה הוא דוגמה נוספת לקלות הבלתי נסבלת בה הופך ויכוח של מה בכך, לאירוע אלים עם פוטנציאל לגרום לפגיעות בנפש. המשיב החזיק במטען חבלה מאולתר, שכלל ברגים שנועדו להעצים את פגיעתו, ומותר לתהות מדוע נדרש להחזיק כלי משחית מסוג זה. לא נעלמה מעינינו העובדה כי למערער אין עבר פלילי, אולם מנגד נכונותו להשתמש באותו מטען בעקבות מחלוקת שפרצה בינו לבין קרובי משפחתו, מלמדת עד כמה מרחיקת לכת היא הסכנה הגלומה בו לזולת, ומכאן הצורך להגיב על מעשיו בחומרה.

נוכח האמור, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שתקופת המאסר בה ישא המשיב בפועל תעמוד על 5 שנים. רכיביו האחרים של גזר-הדין – 18 חודשים מאסר על-תנאי, ופיצוי לנפגעים – יעמדו בעינם.