ע"פ 936/97 מסרווה וסים (קטין) נ. מדינת ישראל

1.המערער יליד 1979 הורשע יחד עם אחר במעשה מגונה באדם שלא בהסכמתו, עבירה לפי ס' 348 (7)(1) ו-(5) וסעיף 15 לחוק העונשין התשל"ז1977-. המערער והמתלונן היו קטינים בעת ביצוע המעשים.

2.במהלך המשפט הגיעו השנים להסדר טיעון והודו בעובדות שבאישומים שהוגשו נגדם. השנים הורשעו ודינם נגזר. בית המשפט ציווה על החזקתו של המערער במעון נעול לתקופה של שנה וחצי ולמאסר על תנאי . בעשותו כן, היה בית המשפט ער לכך שלא קיים מעון נעול לבני מיעוטים. אף על פי כן סבר שזהו העונש הראוי להשיתו.

אנו חוזרים ומתריעים על העדרו של מעון נעול לצעירים בני מיעוטים, דבר הפוגע קשות בענישתם של צעירים אלה, שאינם נשלחים למקום הראוי להם ומונע יישום מדיניות ענישה ראויה. הרשויות המוסמכות נקראות להעמיד נושא זה בראש סדר העדיפויות, לאחר שהתחייבו לא אחת לעשות כן ולא עמדו בהתחייבותן.

3.הערעור נסב על חומרת העונש והטענה המרכזית היא אפליה בין המערער ובין שותפו לעבירה שהיה בגיר (בוגר בשנה מהמערער), עליו נגזרו 9 חודשי מאסר בפועל שאת ריצויים סיים בעת שנגזר דינו. הסניגור המלומד ציין שלא זו בלבד שאין להטיל על מרשו עונש חמור מזה שהוטל על חברו, אלא שיש להסתפק בכך שהמערער יעביר תקופה זו בהוסטל בנצרת כפי שהומלץ על ידי שרות המבחן. זאת ועוד, מאז גזר הדין חלף זמן רב, המערער היה נתון במעצר במשך 4 חודשים ולאחר מכן ב"מעצר בית" תקופה ממושכת ומאז 12/96 נמצא המערער בהליכי שיקום, הצליח למצוא עבודה ובמהלך כל התקופה שחלפה נעשו מאמצים גדולים על ידו ועל בני משפחתו לשקמו והוא אכן הצליח בכך. לפיכך, אין לשולחו לכלא ויש להפנותו להוסטל לתקופה קצרה מזו שנקבעה.

4.שרות המבחן מצביע על התערבות טיפולית מוצלחת בה שיתפו פעולה המערער והוריו ומציין כי יש צורך בהמשך התערבות טיפולית וממליץ על שליחתו של המערער להוסטל כאמור, אם כי אינו מוציא מכלל אפשרות את שליחתו למעון פתוח.

ב"כ המשיב מסכימה שהמערער ישלח למעון פתוח ולא להוסטל ומציעה את מעון שלווה.

5.לאחר ששמענו את ב"כ הצדדים ואת הגב' מרדר משרות המבחן לנוער, אנו מחליטים להמיר את הצו בדבר החזקתו של המערער במעון נעול כפי שהחליט בית משפט קמא, במעון פתוח "אחווה" ולמשך אותה תקופה שנקבעה על-ידי בית המשפט. יתר חלקי גזר הדין יישארו בעינם.