ע"פ 9363/00 אשר ביבי נ. מדינת ישראל

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

המערער נמצא אשם והורשע בעבירות לפי סעיף 329(1) ולפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז1977-. דינו נגזר ל2- שנות מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי וכן הופעל במצטבר מאסר מותנה בן 9 חודשים. המערער חויב לפצות את הקורבן בסכום של 6,000 ש"ח.

המעשים המהווים את העבירות חמורים וקשים הם. במהלך ויכוח, שלף המערער סכין מתקפלת אותה החזיק שלא כדין ודקר באמצעותה את המתלונן חמש פעמים, ארבע באיזור הבטן השמאלית ואחת בגבו.

טענתו בערכאה הראשונה שנדחתה על ידי בית המשפט היא הגנה עצמית. דחיית הטענה מושתתת על קביעות עובדתיות והסקת מסקנות על ידי בית המשפט מן הראיות שהובאו בפניו.

הערעור הוא ערעור עובדתי במהותו. הסניגור המלומד העלה טענות נגד החקירה המשטרתית הלוקה לדבריו ברשלנות ונגד אי הבאת חלק מאלה שהיו במקום בעת האירוע, כעדי תביעה. אלא שהשאלה איננה מה לא היה בפני בית המשפט. השאלה היא, האם בראיות שהובאו בפניו היה כדי להוכיח את אשמתו של המערער מעל לכל ספק סביר.

אין אנו מוצאים שיצאה שגגה מלפני בית המשפט בקביעת העובדות ובמסקנות שהסיק מהן, בהן אין אנו מוצאים להתערב. על אף הטענות המפורטות בכתב ובעל-פה שהעלה הסניגור בפנינו, לא עלה בידו להצביע על נימוק המצדיק התערבותנו בהכרעת הדין של הערכאה הראשונה ודינו של הערעור עליה, להידחות. הוא הדין באשר לעונש שהושת שאינו חמור כלל ועיקר בהתחשב בנסיבות העניין ובהרשעותיו הקודמות של המערער. ראוי להוסיף ולציין כי שירות המבחן ציין שיש לאפשר למערער סיום התהליך טיפולי עמו הוא מתמודד בבית הסוהר, כשדרושים עוד מספר חודשים לסיום התוכנית. אשר על כן, דין הערעור על העונש להידחות אף הוא.

הערעור נדחה.