ע"פ 9368/04 אבי בן נעים נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור:

1.בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט א' שוהם) הרשיע את המערער על פי הודייתו בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות, לגבי האישום השני בו הואשם. כן הרשיע אותו בית המשפט, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, באישום הראשון בו הואשם. בית המשפט גזר על המערער חמש שנות מאסר מהם שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל וכן מאסר על תנאי. הערעור שלפנינו הוא על ההרשעה באישום הראשון ועל גזר הדין.

2.האישום הראשון נוגע לאירוע שהתרחש בשוק בנתניה ביום 18.6.2003, המערער נעץ סכין באורך של כ-30 ס"מ ברגלו של המתלונן ולאחר מכן נעץ נעיצת סכין נוספת בישבנו. המתלונן נזקק לטיפול רפואי ולאישפוז ממושך של כחודש ימים, כמה ימים היה מחוסר הכרה, ובסופו של דבר הוצמדה לגופו שקית שלתוכה עשה את צרכיו. הוא נפגע קשות הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית.

3.השאלה שהיתה שנויה במחלוקת לגבי האישום הראשון היא שאלת הזיהוי. בית המשפט קמא היה ער לכך שרק בהודעתו השלישית של המתלונן הוא זיהה את המערער. בין השניים היתה היכרות רופפת לפני האירוע. בית המשפט קיבל את הסבריו של המתלונן וקבע כי תחילה חשש מהמערער ולא רצה למסור את שמו, רק שהסתבר לו שפגיעתו חמורה היא הוא זיהה את המערער. עו"ד ספרד בא-כוח המערער, ביקש מאיתנו להתערב בקביעה שקבע בית המשפט בעניין זהותו של התוקף. אין אנו רואים מקום להתערב בממצאים שבעובדה. בהכרעת הדין של הערכאה הראשונה נדונו כל הטענות שהועלו מחדש בפנינו. בית המשפט היה ער לכך שבנתניה נפוצה שמועה בדבר זהותו של הדוקר אך קבע ללא היסוס כי עדותו של המתלונן מהימנה היא. לא למותר להעיר, כי מהימנותו של המתלונן כלל לא היתה שנויה במחלוקת בערכאה הראשונה. סניגורו דאז של המערער הביע את החשש שהמתלונן טעה או הוטעה על ידי חרושת השמועות. בית המשפט גם לא נתן משקל של ממש למסדר זיהוי תמונות ועל כן אין חשיבות לטענות שהועלו בעניין פגמים במסדר הזיהוי.

4.הערעור על ההרשעה הוא ערעור על עובדות וקביעות מהימנות ולא מצאנו, כאמור, מקום להתערב בממצאים שבעובדה.

5.בטרם נעבור לעניין גזר הדין, נעמוד בקצרה על עובדותיו של האישום השני בו, כאמור, הודה המערער. כרונולוגית האישום השני קודם לראשון הוא התרחש במועדון בנתניה בליל ה-25.5.2003. במועדון ישבו המתלונן והמתלוננת. המערער פנה למתלונן במועדון ודרש ממנו לא להסתכל לעבר השולחן בו הוא יושב. המערער הוצא מן המועדון ומחוץ למועדון, כשיצא המתלונן, סטר לו המערער. המערער התקדם לעבר המתלונן והמתלוננת שהיתה עימו כשהוא אוחז באבן והוא היכה את המתלוננת באמצעות האבן באיזור עינה השמאלית. המתלונן ניסה לתפוס את המערער וגם אותו היכה המערער באמצעות האבן בראשו. המתלונן נפל ארצה והמערער יחד עם אחר בעטו במתלונן בכל חלקי גופו.

6.יש דמיון רב בין האירועים שהתרחשו תוך פחות מחודש. בטענותיו לעונש עמד הסניגור על כך שהמערער היה עדיין קטין בעת האירועים נשוא האישום, הוא עמד על בעיות פסיכיאטריות שיש למערער, הנזקק לטיפול בתרופות מרסנות תוקפנות וחרדה, עו"ד ספרד קבל על כך שלשירות המבחן אין המלצה לגבי המערער ואין הוא מושיט לו יד. לדבריו ישנו חשש ממשי כי אם יירצה המערער את מלוא התקופה שהטילה עליו הערכאה הראשונה סופו להידרדר דרך של פשיעה ולא יהיה כל סיכוי לשקם אותו ולהצילו.

7.בית המשפט ציין בגזר דינו כי מלכתחילה סבר כי יש לגזור על המערער עונש חמור בהרבה מזה שיטיל עליו בסופו של דבר, אך החליט שלא למצות עימו את הדין מתוך התחשבות בגילו הצעיר, במצבו הרפואי ובהודאתו החלקית באשמה. הוא המליץ גם לשלב את המערער בתהליך שיקום במסגרת בית הסוהר הכולל גם גמילה מסמים ומאלכוהול. אין ספק שהמערער סובל מבעיות נפשיות קשות והאירועים בהם הורשע מלמדים על סף רגישות גבוה ועל כך שדברים של מה-בכך מביאים את המערער לעשות מעשי אלימות קשים. בגזר הדין איזן בית המשפט כהלכה בין כל הגורמים שצריך היה לאזן ביניהם – הצורך לשמור על שלומו ובטחונו של הציבור ונסיבותיו האישיות הקשות של המערער. אין אנו רואים אפשרות להקל בעונשו של המערער מעבר למה שכבר הקל עימו בית המשפט המחוזי.

8. הערעור נדחה.

ניתן היום, ה' חשון, תשס"ו (7.11.2005)

המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04093680_C04.doc עע

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il