פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 9400/00 מדינת ישראל נ. אמיר קדושים

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה בכוונה מחמירהערעור על הרשעה ועל חומרת העונש, וערעור המדינה על קולת העונש

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה את ערעורי המשיבים על הרשעתם בחבלה בכוונה מחמירה ובתקיפה בנסיבות מחמירות, וקבע כי ממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית מעוגנים בראיות ואינם מצדיקים התערבות. כמו כן נדחה ערעור המדינה על קולת העונש וערעורם על חומרת העונשים, שכן אלו אינם חמורים בנסיבות העניין.

העובדות

בתקרית אלימה שבוצעה לאחר ויכוח בין נוסעי מכונית לנוסעי ג'יפ נדקר נהג המכונית ונתקף נוסע נוסף בתרסיס ובאגרוף. המשטרה זיהתה את המשיבים כמעורבים, והם הודו בנסיעה בג'יפ אך טענו שהתוקפים היו אחרים. בית המשפט המחוזי דחה את גרסתם והרשיע אותם.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערב בהרשעת המערערים על יסוד זיהוי ועדויות סותרות?
  2. 2.האם יש מקום להתערב בחומרת העונשים שנגזרו על המערערים או בקולת העונש שנגזר על קדושים?

הלכות

  1. 1

    אין מקום להתערב בממצאי הערכאה הדיונית בדבר מהימנות עדויות הנאשמים כאשר הממצאים נקבעו על יסוד התרשמות בלתי אמצעית מן המעידים.

    ״גרסתם המאוחרת של השניים, שאותה מסרו לראשונה בבית-המשפט, לא נמצאה מהימנה, ובעניין זה לא מצאנו יסוד להתערב בממצאיו של בית-המשפט המחוזי״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שאינו חורג באופן ניכר, והגם שניתן היה להחמיר בעונש, אין העונש מצדיק התערבות.

    ״הגם שניתן היה להחמיר בעונשו, הרי שאין העונש מצדיק את התערבותה של ערכאת ערעור״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חבלה בכוונה מחמירה
  • תקיפה בנסיבות מחמירות
  • קולת העונש
  • אסיר ברשיון

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית-המשפט העליון

בשבתו כבית-משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

9400/00

ע"פ 217/01

בפני:

כבוד השופטת ד' דורנר

כבוד

השופט י' טירקל

כבוד

השופט א' ריבלין

המערער

ת בע"פ 9400/00

והמשיבה

בע"פ 217/01:

מדינת ישראל

נגד

המשיב

בע"פ 9400/00

והמערער

1 בע"פ 217/01:

אמיר קדושים

המערער

2 בע"פ 217/01: יאיר קוצר

ערעורים

על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.11.00 בת"פ 40371/99 שניתן

על-ידי כבוד השופטת ר' משל (שהם)

תאריך הישיבה:

כ"ג בניסן תשס"א

(

16.4.

01)

בשם

המערער

ת בע"פ 9400/00

והמשיבה

בע"פ 217/01:

עו"ד

דודי זכריה

בשם

המשיב בע"פ 9400/00

והמערערים

בע"פ 217/01: עו"ד מיכל עורקבי (סניגוריה ציבורית)

פסק-דין

השופטת ד' דורנר :

בתאריך 30.9.99, ביום חמישי בשבוע, הותקפו נוסעי מכונית - זאב פרץ, שנהג במכונית, וליאור סלוק, שישב לצדו (להלן גם: המתלוננים) - לאחר שעצרו את מכוניתם על-מנת לשוחח עם מכר שנהג במכונית שנסעה במקביל, ובעקבות ויכוח שהתפתח עם נוסעי ג'יפ סוזוקי שנעצר מאחורי מכוניתם. נהג הג'יפ דקר את פרץ במכשיר חד בבטנו וברגלו, והנוסע שישב בג'יפ ריסס את פניו של סלוק בתרסיס, וחבט בו באגרוף בפניו כאשר טושטשה ראייתו.

חקירת המשטרה הובילה אל המערער 2 בע"פ 217/01 (להלן: קוצר), שנעצר למחרת התקרית, לאחר שיצא דרך חלון ביתו בעת ששוטרים שהגיעו לדירתו הלמו על דלת הדירה; ואל המשיב בע"פ 9400/00 (המערער 1 בע"פ 217/01) (להלן: קדושים), שהגיע לתחנת המשטרה כעבור יומיים נוספים, וסיפר כי בילה את סוף השבוע בטבריה, וכי הג'יפ שייך לאמו והוא השאירו במהלך סוף-השבוע בחניון בגלילות.

בחקירתם במשטרה הודו קדושים וקוצר, כי בעת שהתרחשה התקרית נסעו בג'יפ מאחורי מכוניתם של המתלוננים, כאשר קדושים נוהג ברכב וקוצר יושב לידו. אלא שהשניים הכחישו כל מעורבות בתקרית, וסיפרו כי הבחינו במהומה והמשיכו בדרכם.

במסדרי-זיהוי שנערכו לשניים זיהה פרץ בוודאות את קדושים כמי שהתקיף אותו בסכין, והצביע על קוצר, בספק, כמי שהיה שותף בתקיפתו של סלוק.

קדושים וקוצר הועמדו לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כאשר קדושים הואשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וקוצר בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות.

בעדויותיהם בפני בית-המשפט המחוזי הודו קדושים וקוצר, כי נהג הג'יפ שבו נסעו דקר את פרץ, וכי הנוסע שישב לידו תקף את סלוק. אלא שלדבריהם, הם עצמם ישבו בספסל האחורי של הג'יפ, ותוקפיהם של המתלוננים היו שני אנשים אחרים שאת שמותיהם הם אינם יכולים לגלות, מתוך חשש שיבולע להם.

בית-המשפט המחוזי (השופטת רינה משל-שהם) דחה את גרסת השניים כלא מהימנה, ובהסתמכו על מכלול הראיות, לרבות מסדרי הזיהוי, הרשיע אותם בעבירות שיוחסו להם בכתב-האישום.

על קדושים נגזרו ארבע שנות מאסר, מהן שנתיים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן הופעלו נגדו שני עונשי מאסר שהיו תלויים ועומדים לחובתו - האחד בן שנתיים והאחר בן שנה - וזאת באורח חופף ביניהם, כך שעל קדושים הוטל לרצות עונש של ארבע וחצי שנות מאסר בפועל. כן חויב קדושים לפצות את פרץ בסכום של 7,500 ש"ח. כיוון שהעבירות שביצע קדושים נעשו בעת שהיה אסיר ברשיון, קדושים צפוי לרצות תקופת מאסר נוספת של 18 חודשים עם הפקעת הרשיון. ואילו על קוצר נגזרו שתי שנות מאסר, מתוכן שנה אחת לריצוי בפועל ושנה על-תנאי, והופעלו נגדו שני עונשי מאסר שהיו תלויים ועומדים לחובתו - האחד בן 10 חודשים ו26- ימים והאחר בן תשעה חודשים - באופן חופף בינם לבין עצמם, ובמצטבר לתקופת המאסר האמורה, כך שעל קוצר הוטל לרצות עונש של 22 חודשי מאסר ו26- ימים.

המדינה ערערה על קולת העונש שנגזר על קדושים, ואילו קדושים וקוצר ערערו על הרשעתם ולחלופין על חומרת עונשם.

לא מצאנו כל ממש בערעורים כנגד ההרשעה, שכן היא מעוגנת היטב בחומר הראיות שבא בפני בית-המשפט המחוזי. כאמור, אין עוד חולק כי תוקפיהם של המתלוננים היו נהג הג'יפ והנוסע שישב לצדו. קדושים וקוצר הודו בחקירתם כי אומנם בעת האירוע קדושים נהג בג'יפ וקוצר היה הנוסע שלצדו. גרסתם המאוחרת של השניים, שאותה מסרו לראשונה בבית-המשפט, לא נמצאה מהימנה, ובעניין זה לא מצאנו יסוד להתערב בממצאיו של בית-המשפט המחוזי, שנקבעו על-יסוד התרשמותו מן השניים שהעידו בפניו.

איננו מוצאים גם מקום להתערב בחומרת העונשים שנגזרו על קדושים ועל קוצר, שלנוכח הנסיבות שבהן בוצעו העבירות, אינם חמורים.

לבסוף, החלטנו גם לדחות את ערעור המדינה כנגד העונש שנגזר על קדושים. כאמור, קדושים צפוי לרצות בסך-הכל כשש שנות מאסר. מדובר בתקופת מאסר לא קצרה, והגם שניתן היה להחמיר בעונשו, הרי שאין העונש מצדיק את התערבותה של ערכאת ערעור.

הערעורים נדחים איפוא.

ניתן היום, כ"ג בניסן תשס"א

(16.4.01).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש

ו פ ט

העתק

מתאים למקור

00094000.

L02

נוסח

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו

בקובץ

פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

בבית

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 217/01

הלכות

  1. 1אין מקום להתערב בממצאי הערכאה הדיונית בדבר מהימנות עדויות הנאשמים כאשר הממצאים נקבעו על יסוד התרשמות בלתי אמצעית מן המעידים.
  2. 2ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שאינו חורג באופן ניכר, והגם שניתן היה להחמיר בעונש, אין העונש מצדיק התערבות.