ע"פ 945/97 מאהר דנדן נ. מדינת ישראל

1.בשל הרשעתו בקשירת קשר לפשע, כניסה לישראל שלא כדין, שוד מזויין ונסיון לשוד מזויין, החזקת נשק והובלתו וסחר בו שלא כדין, השית בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו על המערער שתים עשרה שנות מאסר, מהן תשע שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הוא מערער לפנינו על חומרת עונשו.

2.המערער, יליד 1969, תושב השטחים, קשר קשר עם אחר לשדוד רכב ולמכרו. השניים שכרו מונית והובילו את נהגה לאיזור נידח. שם תקפו אותו כשהאחר שבר על ראשו בקבוק, ואילו המערער נתן לו מכת אגרוף במפתח הלב ואיים עליו בסכין מתוך כוונה לשדוד את המונית. הם גנבו ממנו סכום כסף, והמערער גנב אקדח שמצא מתחת לשטיח המכונית ומכרו לאחר. במהלך האירוע פגע המערער ברגלו הפגועה של המערער וסובבה.

3.המקרה הוא חמור בטיבו ובנסיבותיו. למערער עבר פלילי על רקע האינתיפאדה, והוא שוחרר בגדר הסכמי אוסלו; אין ספק בדבר שהתנכלות לנהגי מוניות ושדידתם מחייבת תגובה ענשית חמורה ביותר, ואולי גם העלאת רף הענישה מכפי שהיה מקובל בעבר. לא היינו מתערבים בעונש אלמלא סבר השופט המלומד שסיבוב רגלו של המתלונן גרם לו לשבר מרוסק שעשוי להביא לכריתת הרגל. עיון במוצגים ת13/ אינו מאמת את הדבר, והשבר המרוסק הוא השבר שנגרם לנהג לפני המקרה. יתכן הדבר שאילו היה השופט המלומד ער לענין זה היה מקל במידת מה על המערער.

4.בנסיבות אלו, ומחמת הספק, אנו מקבלים חלקית את הערעור ומעמידים את ענשו של המערער על אחת עשרה שנות מאסר, מתוכן שמונה שני לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, והתנאי הוא כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי.