ע"פ 947/21 פלוני נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום לנוער בחיפה (השופטת הבכירה ה' קרוואני ) שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער בת"פ 24208-12-18.

1.

המערער, קטין יליד 2001, נאשם בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות בגין תקיפה של מתלונן ששלח הודעת טקסט לאחותו. המערער הודה במיוחס לו ובדיון שהתקיים לעניין הטיעונים לעונש נחקרו המתלונן ואביו. במהלך חקירתו הראשית של אבי המתלונן נרשמה בפרוטוקול הערת בית המשפט:

גם בית המשפט שם לב שאביו של הנאשם [המערער] צחק. בית המשפט מבקש מעו"ד מסרי [ב"כ המערער] לשבת במקומו ולא לדבר עם העד.

בשלב זה נרשם בפרוטוקול מפי ב"כ המערער כי אמר לבית המשפט שהעד אמר לו בערבית שהוא לא יודע עם מי הוא מדבר וכי העד מרים את הקול בפני בית המשפט. עוד ציין ב"כ המערער כי בית המשפט מעיר לו שראה צחוק למרות שאבי המערער ישב עם מסיכה מעל האף במהלך הדיון. נוכח הערת בית המשפט, התנהלות הדיון והאפשרות של אבי המתלונן להרים את קולו ולאיים, תחושתו היא "שיש קביעת עמדה" ועל כן על בית המשפט לפסול עצמו. עוד ציין ב"כ המערער שתחושתו שיש משוא פנים והוא מרגיש חוסר נוחות שכן בית המשפט לא צריך לאפשר התנהלות כפי שהתרחשה באולם כלפי עו"ד, בטח לא הרמת קול. ב"כ המשיבה ציין שמדובר בתחושות בטן בלבד וכי כל הדיון יצא מפרופורציה.

2.

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי הוא מנסה לנהל דיון ענייני ותרבותי וכשהיה צורך להעיר למי מהנוכחים לא להתערב הוא עשה זאת. בקשתו של בא-כוח המערער, כך נקבע, אינה מובנת ומנותקת ואין מדובר במשוא פנים או בקביעת עמדה, אלא בניסיון של בית המשפט להגן על זכויותיו של נפגע העבירה.

3.

בערעור דנן שב המערער על טענותיו וטוען כי בית המשפט נתן לגיטימציה לאיומים של אבי המתלונן וכי בכך מנע הפרכת טענותיהם השקריות של המתלונן ואביו שנועדו להקים תשתית להליך אזרחי.

4.

ה מבחן לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א

לחוק בתי המשפט

[נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. עיינתי בפרוטוקול הדיון שצורף לערעור, ולא מצאתי בו התבטאות או סימן להתנהלות שיש בה כדי להצביע ולו על חשש קל למשוא פנים מצד בית המשפט. המערער מבטא בטענותיו חשש סובייקטיבי למשוא פנים אך חשש כזה אינו מקים עילת פסלות (ע"פ 4284/19 שם טוב נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (23.7.2019).

הערעור נדחה.