ע"פ 9479/06 זוהר שמעון נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערער הובא לדין בגין עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ושל החזקת כלים ללא היתר – עבירות לפי סעיפים 7(א)+(ג) רישא, וסעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. בית המשפט המחוזי מצא אותו אשם בביצוע העבירות המיוחסות לו וגזר עליו עונש של מאסר לתקופה של שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו. בנוסף לכך, הורה על הפעלת המאסר המותנה שהוטל עליו בתיק קודם, באורך מצטבר. כמו כן, הטיל בית המשפט על המערער עונש של מאסר מותנה ופסל אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 18 חודשים בפועל. עם זאת, בחר שלא להשית עליו קנס ודחה את בקשת התביעה להכריז עליו כעל סוחר סמים, בשל שלא הוכח כנדרש כי הוא הפיק רווח ממעשיו.

הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד חומרת העונש. לשיטתו של המערער, די בכך שהוא עורר ספק סביר כדי לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 31(3) לפקודה, בדבר היות הסמים מוחזקים בידיו שלא לצריכה עצמית. הוא סבור כי שיעור הנטל המוטל עליו השתנה בעקבות תיקון מספר 39 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכי לפחות קיימת בשאלה זו אי ודאות. ייאמר מיד כי עובדות המקרה הזה מלמדות, כך או כך, כי החזקה הקבועה בחוק לא נסתרה, יהיה אשר יהיה הנטל אשר מוטל על הצדדים בעניין זה. בארון ביתו של המערער הוא החזיק שקית המכילה 48.18 גרם נטו של סם מסוכן מסוג הרואין ושקית נוספת ובה 7.2 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין. באותה עת עצמה, החזיק המערער בתא המטען של רכבו 98.73 גרם נטו של סם מסוכן מסוג חשיש. בביתו נמצא גם משקל אלקטרוני שנועד לשקילת סמים מסוכנים. מדובר אפוא במי שמחזיק ברשותו מגוון של סמים, מסוגים שונים ובכמויות גדולות, כשבצידם משקל אלקטרוני. הוסיפו לכך את העובדה שהוא שיקר בעניין הנוגע למקום מגוריו, שנמנע מלהעלות את הטענה בדבר שימוש עצמי בהזדמנות הראשונה ולא נותר ספק אמיתי בדבר השימוש שעשה המערער במרכולתו המגוונת, שנועדה מטבעה לסיפוק צורכיהם של מספר משתמשי סמים מסוגים שונים. המערער גם לא הציע הסבר אמין למקורות המימון שלו לצריכה של הסמים שנועדו, על פי טענתו, לשימושו שלו. יוער כי קצינת המבחן שהכינה תסקיר אודות המערער, התרשמה כי הבעיה העיקרית ממנה סובל המערער הינה בתחום ההימורים והאלימות, ולא התמכרות לסמים. התרשמות זו עולה בקנה אחד עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המערער לא החזיק בסמים הרבים והמגוונים לשימושו העצמי. בשל כל אלה, לא קמה עילה להתערב בהכרעת הדין.

העונש שנגזר על המערער אינו חמור במידה המצדיקה התערבותנו, ובפועל אינו חמור כלל, בהתחשב בחומרה הרבה של העבירות בהן הורשע ובהתחשב בעברו הפלילי החמור של המערער, שכולל גם הרשעות בגין עבירות סמים, כמו גם עבירות אחרות הנגועות באלימות.

הערעור כנגד הכרעת-הדין וכנגד גזר-הדין נדחה.