ע"פ 950/12 ברהנו אור אביסהל נ. מדינת ישראל

השופט י' עמית :

1.

המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של תקיפה (שתי עבירות), סחיטה באיומים והדחה בחקירה, לפי סעיפים 379, 428 רישא ו-245(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.

בתמצית שבתמצית, המערער דרש מקרוב משפחתו כסף, איים עליו בפגיעה בגופו ובחייו ותקף אותו. באחת ההזדמנויות ישב המערער עם המתלונן משך כארבע שעות במשאיתו של המתלונן, איים עליו כי ישרוף את משאיתו, והמתלונן נס על נפשו. נספר לקורא, כי בחלוף מספר שעות עלתה המשאית באש, וכתב האישום ייחס למערער גם עבירה של הצתה, ממנה זוכה המערער מחמת הספק. במהלך החקירה המשטרתית נעשה עימות בין המערער לבין אחיו, והמערער הדיח אותו לומר כי היו בבית יחדיו בעת ביצוע העבירה, ובגין כך הורשע המערער גם בעבירה של הדחה בחקירה.

בית משפט קמא הטיל על המערער מאסר של 28 חודשים בפועל, והפעיל במצטבר מאסר מותנה של תשעה חודשים, כך שסך הכל הושת על המערער מאסר בפועל של 37 חודשים.

3.

המערער הלין בערעורו על חומרת העונש. לטענת המערער, עבירת התקיפה הינה ברף הנמוך (המערער משך בחולצת המתלונן והכה אותו בצווארו), והעונש בגין עבירת הסחיטה באיומים חורג מרף הענישה.

4.

אומר בקצרה, כי אין ממש בערעור, בבחינת ערעור סרק. כפי שציין בית משפט קמא, המערער ניצל את כוחו הפיסי והתנהגותו האלימה כדי לעשות במתלונן כרצונו, תוך יצירת אווירת טרור לאורך תקופה. למערער עבר פלילי מכביד בעבירות אלימות, הוא ריצה בעבר עונש מאסר, ואת העבירות בענייננו ביצע במהלך חופשותיו מבית הסוהר.

בנסיבות אלה, העונש שהושת על המערער אינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור, ודין הערעור להדחות.