ע"פ 9536/04 ג'יהאד סרחאן נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל:

1.ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' שידלובסקי-אור) שהרשיע את המערער בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים והחזקת סכין שלא כדין והשית עליו עונש של 54 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו, מאסר על תנאי לשנתיים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו וכן פיצוי למתלונן בסך של 6,000 ₪.

לכתחילה הופנה הערעור נגד הרשעת הדין וגזר הדין גם יחד, אולם בדיון בפנינו הבהיר בא כוח המערער כי מרשו חוזר בו מערעורו על הכרעת הדין ומבקש כי נדון אך בערעור על חומרת העונש.

2.המערער הורשע בכך שפגש בסמוך למכון ליווי במתלונן, תפס בכוח בחולצתו של המתלונן ואמר לו "יש ביני לבינך חשבונות". הוא גרר אותו אל ביתו של בעל המכון הנמצא בסמוך ודרש ממנו באיומים סך של 2,000 ₪ כפיצוי על כך שלטענתו המתלונן הפליל אותו וגרם למעצרו שנים מספר קודם לכן. המתלונן השיב לו כי אינו חייב לו דבר וכי אין באפשרותו לשלם לו כדרישתו ובתגובה שלף המערער סכין וחזר על דרישתו תוך שהוא מאיים על המתלונן כי אם לא יעשה כן תוך זמן קצר "אחתוך לך את הפנים...ואשאיר לך צלקת לכל החיים". המתלונן שחש מאוים, הבטיח לשלם הסכום בהקדם האפשרי. יומיים לאחר מכן, הגיע המערער למגרש מכוניות בו נמצא אותה עת המתלונן יחד עם אחרים, ודרש מהמתלונן לשלם לו 6,000 ₪ בשל החקירה והמעצר האמורים, תוך שהבהיר לו כי עתה הוא מבקש סכום גדול יותר, מאחר וקודם לכן ריחם על המתלונן.

במועד מאוחר יותר, הגיע המתלונן אל מכון הליווי, שם נמצא המערער. המערער החל להכות את המתלונן בכל חלקי גופו, על אף בקשותיו של זה כי יניח לו, וזו הפעם דרש ממנו סך של 16,000 ₪. בהמשך שלף מכיסו סכין והמשיך להכות במתלונן תוך שהוא מאיים עליו באומרו "אני אעשה אותך נכה לכל החיים". לאחר מכן הדף את המתלונן אל עבר הקיר וחבט בו מספר פעמים עד זוב דם, ניפץ על ראשו כוס זכוכית גדולה והמשיך להכותו בראשו. לשאלת המערער באיזה אופן בדעתו לשלם לו את הכסף השיב המתלונן כי בדעתו לקחת הלוואה, אך המערער המשיך לקללו, להכותו ולאיים עליו. הוא לקח את המתלונן אל חדר אחר במכון ושאלו האם הוא נושא עליו כסף ואף תפס את מכנסיו של המתלונן והורה לו להורידם באמרו "תוריד את המכנסיים אני אזיין אותך". המתלונן התחנן על נפשו, פנה אל אחת מעובדות המכון ולווה ממנה 200 ₪ והעבירם למערער. כתוצאה מן המעשים נגרמו למתלונן חבלות חמורות בגופו, בראשו, בידיו ובירכו והוא נזקק לטיפול רפואי.

בגין מעשים אלה הושתו עליו העונשים שפורטו.

3.בא כוחו של המערער טוען כי העונש שהושת על מרשו מפליג בחומרתו. הוא מדגיש כי המערער זוכה מביצוע עבירה של הדחה בחקירה ולא הורשע בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה אשר יוחסה לו בכתב האישום. הוא מציין, כי עברו הפלילי של המערער אינו כולל עבירות אלימות אלא בעיקר עבירות סמים ובסופו של יום המתלונן שילם למערער סך של 200 ₪ בלבד, דבר המצביע על עצמתו הקלושה של האיום. לדבריו, המערער נמצא בתהליך שיקום ארוך. הוא נגמל מסמים ומזה שנתיים וחצי עושה מאמץ להשתקם. כיום הוא נשוי ואב לילד ובתקופת שהותו בכלא לא עבר ולו עבירת משמעת. הוא מבקש ליתן ביטוי למאמצי השיקום שעשה המערער ומדגיש כי בחודש אוקטובר 2006 עתיד המערער להתייצב בפני ועדת השחרורים.

באת כוח המדינה סבורה כי אין להתערב בעונש. לדבריה, המעשים חמורים ויש להותיר בידי ועדת השחרורים את בחינת נושא השיקום ואת ההכרעה האם יש להתערב בעונש שהושת עליו על דרך של שחרור מוקדם.

4.המעשים אותם ביצע המערער חמורים הם ביותר ואין העונש שהושת על המערער מצדיק את התערבותנו. מדובר במסכת איומים, אלימות והשפלה של המתלונן, אשר הגיעה לשיאה בדקירת המתלונן פעמיים על ידי המערער. המערער סחט מהמתלונן כספים כאשר דרישותיו אך הולכות וגדלות מפעם לפעם ובכל פעם מתלווים לדרישותיו איומים חמורים יותר. מעשים מעין אלה שיש בהם גם מימד של אכזריות ראוי למבצעם שייענש כמידת הפגיעה שבמעשיו. בנוסף, למערער עבר פלילי עשיר, בעיקר מתחום עבירות הסמים. המאמץ שעשה המערער בכדי להשתקם בתקופת שהייתו בכלא אכן ראוי לעידוד והוא יובא לבטח בפני ועדת השחרורים לכשידון עניינו בפניה בחודש אוקטובר הקרוב. מכל מקום, לא מצאנו להתערב בעונש.

הערעור נדחה.