ע"פ 9547/16פלוני נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.

בבית המשפט קמא נקבע כי המערער, קטין בשעת מעשה – שהואשם בעבירות מין כלפי קטינים צעירים ממנו – אינו כשיר לדין, אך עליו להיות מאושפז בבית חולים לחולי נפש לתקופה מרבית של 20 שנה (סעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש התשנ"א-1991). יצוין כי ההחלטה על אי כשירות לעמוד לדין נתקבלה בהסכמה, בהסתמך על חוות דעת פרטית מיסודה של הפסיכיאטר ד"ר מרגולין, אשר המדינה היתה נכונה להסכים לה.

ב.

הערעור מכוון כנגד החלטת האשפוז ונטען, כי יש להסתפק בטיפול מרפאתי כפוי. לעת הזאת שוהה המערער בחלופת מעצר בבית הוריו (החלטת השופט עמית מ-3.5.16 בבש"פ 3251/16), וביצוע פסק הדין עוכב בהסכמה באותם תנאים (החלטת השופט פוגלמן מ-15.12.16 בערעור דנא).

ג.

בעקבות החלטת השופט פוגלמן מ-5.1.17 נשלח המערער לבדיקה פסיכיאטרית אותה ערך ד"ר כהן-רפפורט מ"שלוותה" והיא ניתנה ביום 23.1.17. חוות הדעת קבעה כי אין צורך באשפוז המערער במחלקה פסיכיאטרית וניתן להסתפק בטיפול במסגרת המרפאה לבריאות הנפש, ונאמר כי בוחן המציאות והשיפוט מוערכים כתקינים. בעקבות זאת ביקשה המדינה, כי חוות הדעת תורחב להתיחסות לשאלת כשירותו של המערער לעמוד לדין, קרי, פתיחת נושא זה מחדש.

ד.

אנו סבורים, גם לאחר שמיעת ד"ר כהן-רפפורט שהתייצב לבקשתנו, כי יש לראות בחוות הדעת הפסיכיאטרית משום ראיה חדשה גם בנוגע לנושא שבערעור שלפנינו. ראיה זו לא נדונה בפני בית המשפט המחוזי. על כן המלצנו לצדדים להסכים להשבת התיק לבית המשפט המחוזי לבדיקת נושא זה. ניתנה הסכמתם תוך שמירת זכויות. בידי המדינה, אם תרצה בכך בגדרי הדין, להגיש בקשה בבית המשפט המחוזי לעניין הכשירות להעמדה לדין לפי הסעיפים הרלבנטיים בחוק לטיפול בחולי נפש. זכויות המערער שמורות גם לעניין זה, ולא נביע דעה על ההחלטה, העשויה ליפול.

ה.

התיק מושב איפוא לבית המשפט המחוזי ובנתון לכך נמחק הערעור.

ו.

לעת הזאת תנאי השחרור בערבות בעינם, בכפוף להחלטות אחרות של בית המשפט המחוזי לפי שיקולו.