פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו
כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 9553/06
בפני:
כבוד השופטת ד' ברלינר
המבקש:
אבו עסא טלאל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית
המשפט
המחוזי בבאר-שבע מיום
4.10.06 בת.פ. 8071/06 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' ברקאי
תאריך הישיבה:
א' בכסלו התשס"ז (22.11.2006)
בשם המבקש:
עו"ד כהן
בשם המשיבה:
עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד
החלטה
המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירה של סחיטה באיומים, עבירה על סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ההרשעה התבססה על הודייתו של המבקש. בית המשפט
הטיל על המבקש שלוש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, ועל כך הוגש ערעור לבית משפט זה.
במעמד השמעת גזר הדין בבית המשפט קמא, עתר המבקש לעיכוב ביצוע; בית המשפט
נעתר לבקשה ועיכב את ביצוע גזר הדין ב-45 יום. הבקשה הנוכחית מהווה למעשה, ערר על החלטה זו של בית המשפט המחוזי, כאשר העתירה היא, כי עיכוב המאסר יימשך עד למתן החלטה בערעור.
על אלה שם הסנגור את הדגש:
א.הגם שמדובר בפרשה חמורה, חלקו של המבקש מינורי. מבין ארבעת האישומים המצויים בכתב האישום, רק אחד מיוחס למבקש, וגם באישום זה – הוא אינו הדמות המרכזית.
ב.סיכויי הערעור על רקע זה – אינם מבוטלים, ומשכך ראוי כי המבקש לא יחל בביצועו.
ג.עוד מפנה הסנגור לכך, כי בבית המשפט קמא השאירה המדינה את שאלת עיכוב הביצוע לשיקול דעתו של בית המשפט , ומכאן שאין מקום כי תתנגד לכך עתה.
לא מצאתי לנכון להיענות לבקשה. המבקש הורשע על סמך הודייתו, מכאן שההרשעה חלוטה, וממילא אמרתי בכך שחזקת החפות שוב אינה עומדת לו. מדובר בפרשה קשה שבה נטלו חלק המבקש ואחיו. הגם שהמבקש הורשע רק באישום אחד, הרי אישום זה חושף דפוס פעולה שהמבקש היה שותף לו. המבקש לא נרתע מאיום באלימות (לדקור את המתלונן), אם זה האחרון יעמוד בדרכו ויבקש להשיב לידיו את רכושו שנגזל על-ידי המבקש לאור יום ומבלי לחשוש.
תסקיר שירות המבחן שהוגש אינו חיובי, וזאת בלשון המעטה. שירות המבחן שככלל רואה לנגד עיניו את אינטרס הנאשם, ראה לנכון להדגיש, כי יש צורך "בעונש מוחשי שיתכן וימחיש לו את הגבולות להתנהגות והאחריות למעשיו". ובמילים אחרות – המליץ על מאסר. זאת, לצד הרשעותיו הקודמות של המבקש.
גזר הדין משקף מדרג ענישה המשקלל את חלקו של המבקש לעומת שותפיו, שעל כן גם היבט זה אינו מצביע בהכרח על סיכויים טובים לערעור, וודאי לא עד לביטולו של עונש המאסר בפועל כליל.
לא מצאתי ממש גם בטיעון בדבר הסכמת המדינה לעיכוב הביצוע בבית המשפט קמא. הסנגור שם עתר לעיכוב ביצוע שתקופתו לא הוגדרה, התביעה השאירה אכן את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט, וזה האחרון הפעיל אותו, והורה על עיכוב ביצוע ל-45 ימים. תקופה זו הסתיימה ואין מקום להאריכה.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
המבקש יתייצב לריצוי מאסרו מחר ה-23.11.2006 עד השעה 10:00 במזכירות בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע.
ניתנה היום, א' בכסלו
התשס"ז (22.11.2006).
ש
ו פ ט ת