פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
9555/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט
י' דנציגר
כבוד השופט י' עמית
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דינו של בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע, מיום 19.10.09, בת.פ. 8128/08, שניתן על ידי השופט יורם
צ'לקובניק
תאריך הישיבה:
ו' בטבת התשע"א
(13.12.10)
בשם המערער:
עו"ד
אורן שפקמן
בשם שרות המבחן:
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המערער היה במשך כעשר שנים חברה לחיים של המתלוננת, ולהם ילדה משותפת. בעקבות תלונה שהגישה המתלוננת נעצר המערער, ומששוחרר נאסר עליו ליצור קשר ישיר או עקיף עמה. בתאריך 23.4.08, נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשת המתלוננת והוציא צו הגנה, ובחודש יוני 2008 נקבע כי צו זה יעמוד בעינו עד להחלטה אחרת. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי בעקבות כך החליט המערער לגרום למתלוננת חבלה חמורה או נכות, ואת זממו הוציא לפועל בתאריך 4.6.08. הוא ארב למתלוננת בשעת בוקר ליד ביתה, וכאשר יצאה ללוות את בתה לבית הספר, התנפל עליה מאחור ודקר אותה עם מכשיר חד בגבה, בחזה ובפניה. בבית חולים אליו הובהלה המתלוננת אובחנו חתכים בפניה, בידה, שדה השמאלי וגבה. עוד נמצא כי החתך בפניה גרם לה שיתוק חלקי.
בכל אלה הודה המערער, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. על כך הוא נדון לתשע שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 75,000 ש"ח.
בערעור שבפנינו, המופנה נגד העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער – יליד שנת 1964, גרוש ואב לילדים, שבעבר היה מכור לסמים מסוכנים מהם הוא ניגמל. כן נטען, שהמתלוננת עסקה בזנות ומכך חדלה לאחר שהכירה את המערער, והאירועים הנוכחיים התרחשו על רקע חשדו של המערער כי היא שבה לעסוק בעיסוקה הישן. עוד נטען, כי בית המשפט לא נתן משקל הולם להודאת המערער, החרטה שהביע, בריאותו הרופפת, תרומתו לציבור שהיתה כרוכה בסיכון חייו, ולצורך להותיר פתח לשיקומו. המערער סבור עוד כי נכון להפחית את הפיצוי בו חויב, הואיל ולא יוכל לעמוד בו.
תקופת המאסר שהושתה על המערער אינה קלה כלל ועיקר, אולם כך הם גם המעשים בהם חטא. הוא גמר אומר לחבול במתלוננת, ולצורך כך הוא ארב לה, ושעה שהבחין בה תקף אותה בשצף קצף תוך שהוא משתמש במכשיר חד. עד כמה היה המערער נחרץ בדעתו להשלים את זממו, תעיד העובדה שגם צעקותיה ובכייה של בתו לא גרמו לו לחדול מכך. תקיפה חמורה זו היתה עלולה להסתיים בתוצאה קשה פי כמה, ואפשר אף קטלנית, ועל כן היה מצווה בית המשפט המחוזי להכביד את ידו על המערער, הן כדי לגמול לו על רוע מעלליו והן במטרה להרתיע את הרבים.
אי-לכך, החלטנו להותיר את כל רכיבי העונש על כנם, ועל כן הערעור נדחה.
ניתן היום, ו' בטבת התשע"א (13.12.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט