ע"פ 9581/07 אלון שופן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 7.12.06 קשר המערער עם אחר לשדוד תחנת דלק בבאר-שבע. לצורך כך הם הצטיידו בכובעי גרב כדי להסוות את זהותם וכן באקדח צעצוע. בשעה שלאחר חצות, נכנס המערער למשרד התחנה, בעוד שותפו ממתין לו ברכבו, ובאיומים באקדח שבידו הוא דרש כי עובד התחנה ימסור לו את הקופה. משהאחרון עשה זאת, גנב המערער סכום כולל של 500 ש"ח, בו התחלק בהמשך עם שותפו.

בגין מעשה זה נדון המערער ל-36 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והופעל מאסר על-תנאי בן 3 חודשים שעמד נגדו, במצטבר.

בערעור שבפנינו, המופנה כנגד העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר בעניינו של המערער, תוך שהוא נמנע מלתת משקל הולם לכל אלה: המערער גדל ללא אמו הואיל וזו נשאה בעונש מאסר ממושך ואחר כך נפטרה; הוא לוקה בנפשו ואף אושפז מספר פעמים עקב התקפים פסיכוטיים; עברו הפלילי אינו מכביד, הואיל ורוב העבירות אותן ביצע הן מסוג עוון; השוד בוצע באמצעות אקדח צעצוע, ובמהלכו לא נגרמה חבלה לאיש; המערער הודה, הביע חרטה, ושרות המבחן לא התרשם כי נשקפת ממנו סכנה.

אין בידינו להיעתר לערעור. אכן, נראה כי מצבו הנפשי של המערער אינו ככל האדם, אולם גם אין להתעלם מכך שהמומחים לבריאות הנפש לא מצאו כי הוא ביצע את העבירה עקב מצב פסיכוטי פעיל. אדרבא, המערער אמר כי ביצע את השוד הואיל והיה זקוק לכסף כדי לממן רכישת סמים. אם תוסיף לכך את העובדה כי למערער עבר פלילי לא מבוטל, שוב אין ספק כי בעת שהוא מתהלך חופשי נשקפת ממנו סכנה לציבור. אכן, ראוי כי גורמי הטיפול יסייעו למערער, ברם, על פי ממצאיו של שרות המבחן, קיים קושי להעניק למערער טיפול מסוג זה במסגרת פתוחה, בין היתר, בהסתמך על ניסיון העבר.

הנה כי כן, לא היה מנוס מכליאת המערער, בעיקר נוכח עבריינותו הנמשכת וסכנתו לציבור. תקופת המאסר אותה גזר בית המשפט המחוזי הנה סבירה וראויה, וכל שנותר לקוות הוא שהמערער ידע לנצל תקופה זו כדי להסתייע בגורמי הטיפול, על מנת שבעת שחרורו יהיו בידיו הכלים המתאימים לחיים מהוגנים.

הערעור נדחה.