ע"פ 9603/06 איימן עיראקי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המתלונן, בילאל אבו-ראס, הוא אביו של ווקס אבו-ראס (להלן: ווקס),

ושניהם גרים בטייבה. בכתב-אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי המערער, פיראס אבו חיט, וווקס גמרו אומר לסחוט את המתלונן על ידי ביום חטיפה של ווקס, ודרישה מהמתלונן לשלם עבורו כופר. את זממם ביצעו השלושה בתאריך 1.11.05, כאשר המערער התקשר למתלונן ודרש ממנו סכום של 2000 ש"ח, תוך איום שאם הסכום לא ישולם יפגע בבנו. לאחר מספר שיחות הגיע המתלונן לנקודת מפגש, לשם הובא, על פי דרישתו, גם בנו ווקס, ואז שילם המתלונן למערער סכום של 1000 ש"ח, כאשר התשלום הנוסף היה אמור להתבצע ל"אחר החג".

בגין מעשים אלה בהם הודה המערער, הוא הורשע בעבירות של סחיטה באיומים וקבלת דבר במרמה, לפי סעיפים 428 ו-415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המערער ל-12 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 1000 ש"ח. להשלמת התמונה נוסיף, כי העונש שהושת על המערער נמצא בגדרו של הסכם טיעון, מכוחו עתרה המשיבה לשנת מאסר, בעוד שהמערער היה רשאי לעתור ל-6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות.

לא מצאנו בערעור זה ממש. המערער, בסיועם של ווקס ופיראס אבו חיט, הוליך שולל את המתלונן בטענה כי בנו נחטף, ונקל לשער את שעות החרדה של הורה הנקלע למצוקה מסוג זה. יתרה מכך, במעשיו גרם המערער להטרדתה של משטרת ישראל אליה פנה המתלונן לאחר שנדרש לשלם כופר כדי ל"שחרר" את בנו. אלה הם מעשים קשים שמחיר בצידם, ואיננו סבורים כי הערכאה הראשונה החמירה עם המערער. נהפוך הוא, נראה כי המערער מתקשה לגלות תובנה לחלקים בעייתיים באישיותו (לשון תסקיר שרות המבחן), ומכאן הסכנה הנשקפת ממנו. בנסיבות אלו דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום כ"ז בניסן התשס"ז (15.4.07), עד לשעה 11:00.